כולנו מצפים לרגע הזה, הרגע שבו נפתחים השערים והאור חודר פנימה. כששמענו את הבשורה "החטופים חוזרים", זו הייתה נשימת רווחה לאומית, רגע של תקווה וניצחון. יציאה, לפחות חלקית, מ"תיבת" ההמתנה והייאוש המייסר שאחז בנו חודשים ארוכים.
כשחושבים על דמותו של נח, היינו מצפים שברגע שהמבול נגמר והשמש יצאה, הוא פשוט יזנק אל החופש. אבל הפרשה מספרת סיפור קצת יותר מורכב: ליציאה מהתיבה נדרשו ארבעה ציוויים חוזרים ונשנים. היציאה הייתה קשה יותר מהכניסה. למה? כי הבנו שהיציאה מהתיבה אינה סוף הסיפור; היא רק תחילתה של האחריות האמיתית.
"התיבה" שבה שהינו – בין אם זו תיבת המלחמה, תיבת הצער, או תיבת ההמתנה – הייתה מקום קפוא, מבודד, אך גם ריכוז של ערכים שדרשו מאיתנו הקפאה רגשית מסוימת. החשש של נוח הוא חשש שאני יכול להזדהות איתו: איך לוקחים את הטוהר של ה"תיבה" (האחדות, האמונה, ההתגייסות) ומפגישים אותו עם העולם המורכב, המזוהם, והמפולג שאנו חוזרים אליו?
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
נוח מייצג את הפחד המשתק מפני האחריות
נוח, שהיה "איש צדיק תמים", יצא והפך ל"ויחל נוח איש האדמה". הוא ירד ברמתו כדי לבנות. להיכנס לתיבה זו אחריות קטנה, לצאת זו אחריות גדולה. היציאה מחייבת אותנו לאבד את הסטטוס של ה"צדיק המוגן" לטובת המעורבות, הסיכון והלכלוך של העולם הזה.
הרגע הזה, שבו חלק מהחטופים חזרו ופתחנו דף חדש, הוא קריטי. זהו רגע שבו אנו עלולים להתמודד עם שתי תגובות אנושיות מסוכנות, כפי שקרה לצאצאי נוח. האחת היא הנפילה לייאוש: מול גודל המשימה הלאומית שעוד עומדת בפנינו, מול האחריות על החטופים חללים שנותרו, ומול הצורך בשיקום פנימי עמוק – יש מי שעלול להתייאש. השנייה היא הנפילה לפריצות: ה"חופש" מהאיסורים של ה"תיבה" עלול להתפרש כהיתר לפריצת כל המעצורים, חזרה מיידית לפירוד, איבוד המוסר המשותף שבנינו יחד בזמן המשבר.
נוח מייצג את הפחד המשתק מפני האחריות. לכן, התיקון שלנו, כחברה שחווה רגע של יציאה מהתיבה, נמצא בדורו של אברהם אבינו. אברהם לא בנה "תיבה" סגורה. הוא לקח את הערכים הגדולים, את האמונה ואת הטהרה, ויצא עם העולם ביחד כדי להרים את העולם למעלה.
זוהי משימתנו כעת: עלינו לקחת את קדושת האחדות והערבות ההדדית שיצרנו בחודשים הקשים, ולצאת איתה אל השגרה המתחדשת. לבנות "תיבה פתוחה" שתכיל את כל חלקינו, שתדחה את הייאוש, ותמנע את החזרה לפירוד וחוסר אחריות. חזרת החטופים היא סימן שניתן לפתוח את השער. עכשיו עלינו רק לבחור – האם נהיה נוח המשתכר, או אברהם שמרים את העולם? היציאה מהתיבה היא המשימה הגדולה והחשובה מכולן.
==
הרב יעקב ידיד הוא ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני אורות כרמיאל.
מה דעתך בנושא?
3 תגובות
0 דיונים
יואל
רעיון מעניין ביותר מה עוד דורשת מאיתנו המחשבה על היציאה מחוץ לתיבה
08:35 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
עמקה
אתה מתבלבל בכתובת. לא "אנחנו" הכתובת. החזרה לעם בחירה ואור לגויים תלוי במנהיגות ולא בעם. משה לא שעה לתלונות האם אלא הוביל את העם לחזון חדש משוחרר מתודעה של...
אתה מתבלבל בכתובת. לא "אנחנו" הכתובת. החזרה לעם בחירה ואור לגויים תלוי במנהיגות ולא בעם. משה לא שעה לתלונות האם אלא הוביל את העם לחזון חדש משוחרר מתודעה של עבדים. הציבור הציוני דתי לאומי צריך לעשות חשבון נפש על התמיכה בהשתמטות מהמלחמה ועל הריצה להשתלטות על עם אחר, על הריצה אחר הרס גירוש הרג המוני ובריחה מהסכמים.
המשך 09:57 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
ערב הדדי
ערבות הדדית ואחדות זה שהחילונים צריכים לממן את החרדים ואת טירוף המשיחי של ההתנחלויות בזמן שהם היחידים שמשרתים שירות מלא בצבא?!?
14:32 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
ערב הדדי
ערבות הדדית ואחדות זה שהחילונים צריכים לממן את החרדים ואת טירוף המשיחי של ההתנחלויות בזמן שהם היחידים שמשרתים שירות מלא בצבא?!?
14:32 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
עמקה
אתה מתבלבל בכתובת. לא "אנחנו" הכתובת. החזרה לעם בחירה ואור לגויים תלוי במנהיגות ולא בעם. משה לא שעה לתלונות האם אלא הוביל את העם לחזון חדש משוחרר מתודעה של...
אתה מתבלבל בכתובת. לא "אנחנו" הכתובת. החזרה לעם בחירה ואור לגויים תלוי במנהיגות ולא בעם. משה לא שעה לתלונות האם אלא הוביל את העם לחזון חדש משוחרר מתודעה של עבדים. הציבור הציוני דתי לאומי צריך לעשות חשבון נפש על התמיכה בהשתמטות מהמלחמה ועל הריצה להשתלטות על עם אחר, על הריצה אחר הרס גירוש הרג המוני ובריחה מהסכמים.
המשך 09:57 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
יואל
רעיון מעניין ביותר מה עוד דורשת מאיתנו המחשבה על היציאה מחוץ לתיבה
08:35 26.10.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר