מראש אומר: זה לא עוד סרט שואה. זה גם לא סרט מלחמה במובן הקלאסי של מלחמת העולם השנייה. הסיפור בסרט שונה ממה שהכרנו. הוא מביא את סיפורו של העם הגרמני בחודש האחרון למלחמת העולם השנייה. עם מפולג: כאלו שתומכים בצורר היטלר וכאלו שממש שמחים שהרודן שם קץ לחייו ב-30 באפריל 1945, וכעבור שבוע ימים מסתיימת מלחמת העולם השנייה.

סיפור אנושי נוגע ללב

הסיפור נוגע ללב. חמלה של נער שרק רוצה לעזור לאימו היולדת. מצד אחד, דודו הנאצי, ומהצד השני, דודתו החיה עם אימו ואחיו, שמבינה היטב את המצב הרע שנגרם לעם הגרמני מהנאצים.

הסרט וסיפורו מתרחשים באביב 1945, ימי המלחמה האחרונים. על האי הפסטורלי אמרום בגרמניה (כך גם שמו של הסרט באנגלית), חי נאניג בן ה-12 עם אימו ואחיו. הוא עושה הכול כדי לעזור לפרנס את המשפחה עד שאביו יחזור מהמלחמה.

מסע למען האם

כאשר אימו שוקעת בדיכאון ומסרבת לאכול (בעיקר כי היא שומעת שגרמניה הולכת להפסיד במלחמה), הוא יוצא למסע על מנת להשיג עבורה לחם, חמאה ודבש – מעדן שמסמל את ההנאות הקטנות השייכות לעולם שהיה ואיננו.

במהלך המסע מגלה נאנינג עובדות על העולם סביבו שיערערו את הוודאות לגבי טוב ורע ולגבי מיהו באמת האויב.

בעולם מוכה זעזוע, נאנינג יצטרך למצוא את הדרך שלו. והוא עושה זאת היטב, בדרכו שלו. החמלה וטוב ליבו ניכרים לאורך הסרט, המצולם על רקע פסטורלי של האי אמרום.

יצירה קולנועית מופתית

הבמאי עטור הפרסים פאטי אקין ("עם הראש בקיר", "סול קיצ'ן") מגיש דרמת התבגרות יפהפייה שאת בכורתה עשתה בפסטיבל קאן, בכיכובה של דיאן קרוגר ("ממזרים חסרי כבוד").

סרט נפלא, נקי ואיכותי. 93 דקות עשויות היטב.