העיתונאי והפרשן לענייני ערבים, צבי יחזקאלי, התייחס בדברים שפרסם למורכבות הרגשית והלאומית שעובר העם בישראל בזמן המלחמה, לעומת ההתנהלות בצד השני.
לדבריו: "חלקכם אומרים לי: די כבר עם ההפחדות שלך, עם הדיבורים על האסלאם, על הג'יהאד. אבל תסתכלו סביב – זה קורה. זו לא תיאוריה, מציאות".
יחזקאלי מוסיף כי לצד המציאות הקשה, יש דבר מהותי שאסור לפספס: "כשהחטופים חוזרים – כולם בוכים מהתרגשות. כשהחללים שבים – כל העם מתעטף בצער, זוכר, מכבד, מחבק. אנחנו עם שמרגיש. עם שמחובר. עם שהנשמה שלו פועמת".
מנגד, הוא מתאר את התחושות בצד השני: "ומה קורה אצלם כשהמלחמה דועכת? חיסולים, ירי, פחד באוויר. הם חוגגים מוות. אנחנו בוכים על החיים. ופה בדיוק עובר הגבול".
יחזקאלי מסכם במסר של חוסן ובחירה במציאות: "אסור להתבלבל. הכוח שלנו לא רק בלהכיר את עצמנו, אלא בלהכיר את השכונה. כשאנחנו מבינים מי אנחנו, ומה יש לפנינו – זה המכפיל כוח האמיתי. אולי זאת מציאות קשה, אבל היא שלנו. והיא נבנית, כמו תמיד, מתוך השברים. אנחנו עם שיודע לבכות – ובאותה נשימה נדע גם לקום".
תגובות
אלו אותם אנשים שאמרו שביבי מפחיד אותנו מאיראן כדי לשמר את השלטון ושביבי מחפש מלחמות עם חמאס אבל כשהתגלה שטעו והטעו ,לא ביקשו סליחה חלילה אלא מיד המציאו נרטיב חדש שביבי דחף כסף לחמאס למה ? כדי לשמר את השלטון. יש להם אג'נדה ברורה והמטרה מקדשת את האמצעים מבחינתם.
כל האפשרויות פתוחות.....
שווה לציין שביבי אכן שלח כסף לחמאס, זה לא שבדו מליבם. אותם אנשים שמנסים להפיל את הרשות הפלסטינית כי הם לא רוצים פתרון מדיני דחפו את המחשבה של חמאס חזק טוב לנו. התגלה אחרת, אפשר לקחת אחריות.
עכשיו אין חטופים חיים צריך לחסל את חמס זה סרטן קדימה למלחמה אין ברירה
עוזרים לנו סבלנות.......
צודק אבל לפעמים חופר