רננה מאיר, בתה של דפנה מאיר הי"ד שנרצחה בפיגוע בביתה בעתניאל, פרסמה סדרת פוסטים נוקבים ברשתות החברתיות המבטאים כעס ותסכול עמוקים על האופן שבו נודע למשפחתה על שחרור המחבל שרצח את אמה במסגרת עסקת החטופים, והיעדר העדכון המסודר מצד המדינה.

בטקסטים קשים היא מתארת שבוע שלם שבו המשפחה נותרה ללא מידע רשמי, והצורך לחפש פרטים קריטיים "באופן עצמאי ברשימות כאילו מדובר במחיר למשתכן". מאיר הדגישה את ההזנחה כלפי משפחות שכולות ש"הן בעלות מכנה משותף. גרות באזור מסוים. כלומר מהסוג שגם ככה לא מקבל מי יודע מה במה ציבורית".

"מצאנו לבד ברשימות כאילו מדובר במחיר למשתכן"

מאיר מתארת כיצד חלף שבוע מרגע שגילו שהמחבל משתחרר, כאשר הטלפון היחיד שקיבלו היה מביטוח לאומי, גורם שלא ידע לספק כל פרט. היא תוקפת בחריפות את ההתנהלות המערכתית:

"העובדה שמחר עובר שבוע מהיום שבו גילינו שהמחבל משתחרר מהכלא והטלפון היחיד שקיבלנו הוא מביטוח לאומי, שלא ידעו לתת שום פרט… עד עצם היום הזה, אף גורם לא עדכן אותנו איך ומתי ולאן. מצאנו לבד ברשימות כאילו מדובר במחיר למשתכן. אין לי מילים לתאר את הביזיון הזה."

היא מוסיפה ותוהה כיצד לא נמצא צוות ייעודי אחד שאמור לעדכן את המשפחות: "צוות, אחד, קטן, שיודיע למשפחות השכולות לפני שמתפרסמות הרשימות, לא יכלו למצוא? כולנו ראינו איזה צוות מלווה את החטופים בחזרתם הביתה. ההיערכות לבואם של החטופים יכלה לכלול גם את זה."

"משפחות מרוסקות… מדינת ישראל צריכה לנשק להן את הרגליים"

רננה חושפת את העומס הנפשי על משפחות שכולות אחרות שנאלצות לחפש מידע אמין באופן נואש. היא תיארה כיצד משפחות פונות אליה כדי לשאול "איפה אפשר למצוא מידע אמין לגבי מחבלים ששוחררו", ונאלצת לשלוח אותן "לפרויקט אזרחי כי אף אחד הרי לא יטרח לשלוח לצוות חוסן באופן מרוכז".

מאיר מתארת את מצבן של המשפחות באופן קשה: "משפחות מרוסקות. מרוסקות זאת לא מילה ומדובר במשפחות שגילו חוסן נפשי בשנים האחרונות, שמדינת ישראל צריכה לנשק להן את הרגליים."

היא הביעה כעס על היעדר יחס מכבד כלפי אביה: "וזה שאבא שלי, כעבור שבוע, לא קיבל שום טלפון משום צוות רשמי שידע להגיד לו לאן ומה קורה מעתה ואילך… מכעיס אותי ברמות כל פעם שאני נזכרת בזה."

"יש חרפה כזאת?" – עדותה של הסוהרת מפרשת הסוהרות

כדי להמחיש את גודל החרפה, ציטטה רננה מאיר הודעה שקיבלה מסוהרת שהייתה ב"פרשת הסוהרות", המעידה על אותו כאב בדיוק: "התחננתי שיעזרו לי לדעת אם הוא השתחרר נהייתי מוטרפת ברמת הטלגרם רק קבוצות של ערבים, מגוללת כל היום את השם שלו בכל מיני פורומים של ערבים לדעת אם הוא יצא במקום שהמדינה שהפקירה אותי כמה פעמים, תפסיק להפקיר אותי… זהו, צר לי עלייך ועל כל מי שהכריחו אותו להתמודד מול הטראומות שלו בלי מעטפת נכונה וראויה. אין מבינה אותך ממני."

רננה מאיר סיכמה: "יש חרפה כזאת? למה היא צריכה להיות במתח הזה? לא עבר עליה מספיק? אני משערת שהמשרד שאליו התלונות שלי אמורות ללכת הוא משרד המשפטים. אבל כל צוות יעודי עם כל המידע לפני שזה מתפרסם לציבור, היה מניח את דעתי."