אל תשוו את הפליטים הסורים ליהודים בשואה

התקשורת באירופה סוערת בימים האחרונים נוכח גל הענק של המהגרים ליבשת מארצות ערב ובעיקר מסוריה ומעירק.

האירופים כבלו את עצמם להתחייבויות ואמנות בין לאומיות שונות, ומשום כך אין להם הרבה ברירה אלא לקלוט לתוך מדינותיהם מאות אלפי פליטים של מלחמות "האביב הערבי", אשר גבה כמות בלתי נתפסת של דם, כאשר שוך הקרבות לא נראה כלל באופק.

האיחוד האירופי אוכל כעת את פירות הבאושים של מדיניותו הפשרנית בנוגע לטרור הערבי. אך בעוד שהאירופאים הנאורים מטכסים עצה איך להיחלץ מעסק הביש שנקלעו אליו, מסתבר שלשמאל הישראלי אין מספיק צרות, והוא מעוניין לקדם בצעד ענק נוסף את חזון השלום העולמי. אף אחד לא ביקש ממדינת ישראל שתפתח את שעריה, אך כנראה השמאל מוכן להחמיר על עליו ועלינו לפנים משורת הדין.

בוז'י הרצוג קרא בסוף השבוע לממשלת ישראל לבצע מהלך של קליטת פליטים מהלוחמה בסוריה, והוסיף: יהודים לא יכולים להיות אדישים כשמאות אלפי פליטים מתדפקים על חוף מבטחים. העם שלנו חווה על בשרו את שתיקתו של העולם ולא יכול להיות אדיש מול הרצח והטבח שמשתוללים בסוריה.

אבירת זכויות האדם, חה"כ זהבה גלאון הצטרפה לקריאתו של בוז'י, והכריזה: הגיע הזמן שנדרוש מעצמנו את מה שאנחנו דורשים מהקהילה הבינלאומית. אם אנחנו מצפים מהאירופאים להתייחס לפליטים בצורה הוגנת, נאה דורש – נאה מקיים. השמאל הישראלי מאז ומתמיד, אימץ לעצמו נוהג בזוי להשוות את מצב הערבים בארצנו המובטחת ובארצות שכנות למצב היהודים בשנות השואה באירופה.

המשוואה המעוותת שלהם הקושרת בין רדיפת הנאצים ועוזריהם את היהודים ושתיקת אומות העולם כנגד רצח בני עמנו, לבין רדיפתם של הערבים מגוחכת להפליא. הרצח והטבח שמשתוללים בסוריה אינם טבח של עם אכזר בעם שוחר שלום נרדף, אלא סכסוך שכנים עתיק יומין עוד מימי הנביא מוחמד, ויוצאי חלציו וחרבו. במקרה זה, האויב של האויב שלי – הוא לא ידידי. כל הצדדים במלחמת האזרחים שם לא היו משאירים את ראשנו על כתפנו לוּ רק היה סיפק בידם.

אהוד ברק, אשר לאחרונה עלה לכותרות בזכות ספסרות בסודות מדינה, אמר לפני עשרים שנה בראיון לגדעון לוי ב"הארץ": "אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות".

אם היינו פלסטינים סביר מאוד להניח שהיינו נאבקים כמותם לעצמאות ולזכות לשיבת כל פליטיהם, ולהקמת "מלכות בית מוחמד". אך כאן מגיע פרט "שולי" שאהוד וחבריו מהשמאל מתעקשים להתעלם ממנו: אנחנו לא פלסטינים, לא שיעים, לא סונים, לא עלאווים ולא ערבים כלל. אנחנו עם ישראל, צאצאים לאברהם יצחק ויעקב, אשר להם ולזרעם הבטיח הקב"ה את הארץ, ואין שום סיבה שנרחם על האויב הפלסטיני מתוך תחושת הזדהות עם כאבם, ואין שום סיבה שנתמסר להצלת הסורים ונכניסם לתוך מדינתנו, בטענה: מה היה קורה לוּ אנחנו היינו נולדים למציאות בסוריה. אנחנו לא צריכים לעשות את החשבון של אומות אחרות, במיוחד לא את החשבון של אומות החפצות בהשמדתנו.