יוצרת "מצפה לו" בראיון לסרוגים: ״אלמנות המלחמה שבחרו בחיים"

שתי נשים צעירות איבדו את בעליהן באותו אסון – ועכשיו הן בוחרות בחיים.

"מצפה לו", הדוקו החדש של היוצרת אפרת ליבי (HOT8), מלווה שתי אלמנות צעירות שבוחרות בכל יום מחדש לקום מהשבר, לאהוב ולגדל חיים חדשים מתוך ההריסות.

צוף אשחר – בהריון ואם לשניים, ונעה פליישמן – אם לתינוק בן עשרה חודשים, איבדו את בעליהן שנהרגו יחד בצוות טנק במהלך פעילות מבצעית. הסרט מתעד את המסע שלהן בין לידה לשכול, בין אמונה לתקווה, ומעניק הצצה נדירה אל החיים שאחרי.

צפו בהצצה לסרט – "מצפה לו"

בריאיון ל"סרוגים", ליבי נפתחת על תהליך הצילום המורכב, השאלות הקשות שעלו מול העדשה, הסצנה שלא יוצאת לה מהראש, והפסקול המצמרר המבוסס על השירים שהשאיר נערן, בעלה של צוף.

מה עמד מאחורי הבחירה להוציא את הסרט דווקא עכשיו – בזמן מלחמה כל כך רגישה?

"לצוף היה חשוב שזה ייצא עכשיו. היא הרגישה שזה סרט שנותן כוח, לא רק לאלמנות אלא לכל אדם שעובר תקופה קשה."

לדבריה, היה לה ברור שצריך לתעד את הרגעים האלה בזמן אמת. "יש תמונות שצרובות בזיכרון שלנו כעם – הסכמי שלום, פיגועים, רגעי גבורה, והן חלק מההיסטוריה שלנו. גם הסרט הזה הוא תיעוד של חיים שמתעקשים להמשיך, לא של מראות זוועה."

למה בחרת דווקא לעקוב אחרי נעה וצוף?

"הכול התחיל מהשאלה איך אישה מצליחה לעבור היריון ולידה לבד, אחרי שבעלה נהרג," נזכרת ליבי. "חיפשתי אלמנה בהריון, ובמקרה הגעתי לצוף – ממש בתחילת הדרך. בהמשך הצטרפה נעה, שגם בעלה נהרן נהרג באותה תקרית. שתיהן שונות מאוד, אבל יש להן גורל משותף – שתיהן בוחרות בחיים.

בשלב הזה הבנתי שזה כבר לא סרט על שכול, אלא על תקומה ועל חיים."

איך שומרים על הגבולות כשמצלמים כאב אמיתי?

"להיכנס לחיים של מישהי ברגעים כאלה זה דבר עדין מאוד," אומרת ליבי. "הגבול שלי היה הגבול שלהן. אם הן אמרו 'לא היום' – עצרנו. אבל דווקא ברגעי השבר היה חשוב לי להישאר, כי רק שם מבינים את העומק של הבחירה בחיים."

במקום ראיונות ישירים, היא בחרה פשוט להיות שם. "לא רציתי סיסמאות. רציתי את האמת – את הצחוק, הדמעות, המבוכה. לפעמים ריאיון סוגר את הלב מאחורי מילים יפות, ואני חיפשתי את החיים עצמם."

אילו סצנות היו המשמעותיות ביותר עבורך במהלך הצילומים?

אחת הסצנות הראשונות והמרגשות ביותר מתרחשת כשצוף מספרת לילדיה שהיא בהריון. "זו סצנה של חיים," אומרת ליבי.

"יש בה משהו שמסמל את כל הסרט – את המעבר החד בין עצב לשמחה. ילדים יודעים לבכות רגע אחד ולצחוק מיד אחר כך, לקפוץ בשלוליות אחרי בכי. אנחנו, המבוגרים, נתקעים בכאב – הם פשוט ממשיכים. זה הרגע שמזכיר לנו שהחיים תמיד נמשכים."

"סצנה נוספת שהיא בעיניי לב הסרט היא של נעה עם אבא שלה," מוסיפה ליבי.

"נעה מתמודדת עם שאלות של אמונה, והיא גם מורה למחשבת ישראל. אביה, הרב ירמי סטביסטקי, איבד לא רק את החתן שלו אלא גם כמה מבוגרי בית הספר שלו במלחמה. זו שיחה טעונה וכנה מאוד – על אמונה, כאב והיכולת להמשיך, בין אב ובתו שמדברים את השאלות הגדולות של החיים."

איך נולדה הסצנה המרגשת של האלמנות במעגל?

אחת הסצנות החזקות והמרגשות ביותר בסרט מתרחשת כשמספר מספר אלמנות מלחמה יושבות במעגל, תינוקות בידיהן, ומשתפות זו את זו ברגעי החיים שאחרי. השילוב בין הדמעות לצחוק, בין תינוקות שנרדמים על הידיים לבין שיחות על אהבה ואובדן – הופך את הסצנה הזו לאחת הנוגעות ביותר בלב.

"זו סצנה שראיתי בעיני רוחי מההתחלה," מספרת ליבי.

"לא פשוט להיכנס למפגש כזה עם מצלמה, זה דורש אמון עצום. בסוף זה קרה כמעט במקרה – במפגש שארגן מגזין 'פנימה' לנשים. מה שנכנס לסרט בכלל לא היה מהמפגש הרשמי, אלא מהרגעים שלפני ואחרי – הצחוק, הדמעות, השיחות האמיתיות. לראות אותן יושבות יחד עם תינוקות בידיים, אחרי שכל אחת עברה גיהנום – זה רגע שלא אשכח."

למה החלטת לשנות את הסוף של הסרט?

כשהאלמנות צפו בסרט, הן ביקשו שינוי קטן אבל משמעותי. "הן אמרו שהסוף יצא יותר מדי 'האפי אנד', וזה גרם לי להבין שהחיים שלהן הרבה יותר מורכבים. אז שינינו את המוזיקה לסוף נוגע יותר, עדיין עם הלחן של נערן, והוספנו את המשפט של נעה: 'גם אם אתחתן שוב, אני תמיד אהיה אלמנתו של ינון. ולזיו אף פעם לא יהיה אבא ינון פה'."

מה עומד מאחורי הפס-קול המרגש של הסרט?

אחד האלמנטים הבולטים בסרט הוא פס-הקול, שמורכב כולו מהמוזיקה של נערן, בעלה של צוף. "עוד בפגישה הראשונה, עוד לפני שהוצאתי מצלמה, היא נתנה לי דיסק שהוא הקליט לחתונה שלהם," מספרת ליבי.

"כל תקופת הצילומים שמעתי אותו באוטו – זה היה מאוד משמעותי ומצמרר. נערן השאיר אחריו הרבה שירים, גם קאברים וגם מקוריים."

ליבי מספרת על רגע מרגש במיוחד שלא נכנס לבסוף לסרט: "יש סצנה נורא יפה שבה צוף מחפשת את ההקלטות שלו באורגן ושומעת שיר אהבה שכתב לה. זה רגע שממחיש כמה הוא עדיין נוכח, גם אם לא פיזית – דרך המוזיקה שהוא השאיר אחריו."

מה עמד מאחורי הבחירה של נעה וצוף להשתתף בסרט בתקופה כל כך קשה?

"המוטיבציה שלהן מהרגע הראשון הייתה מאוד ברורה," מספרת ליבי.

"הן אמרו – אם הסרט הזה ייתן כוח אפילו לעוד אלמנה אחת, זה שווה את הכול. הן לא עשו את זה בשביל עצמן, אלא כדי לעזור לנשים אחרות להבין שהחיים ממשיכים, גם אחרי הכאב. ואני באמת חושבת שהן הצליחו. אנשים יוצאים מההקרנות עם דמעות, אבל גם עם תחושת תקווה מחודשת."

מה המסר שלך לקוראים?

"אני חושבת שצריך פשוט לפתוח עיניים ולהסתכל סביב," אומרת ליבי. "יש סביבנו אנשים שמתמודדים עם כאב, ואנחנו לא תמיד רואים אותם. כשעוזרים – חשוב לעשות את זה בלי לשים את עצמנו בפרונט, ובלי לצפות לתודה. לפעמים האדם שמולך פשוט לא מסוגל לענות, וזה בסדר."

לדבריה, זה גם מה שצוף ביקשה להעביר דרך הסרט: "כשהיא דיברה על עזרה, היא אמרה – אל תצפו למחיאות כפיים. פשוט תהיו שם, באמת, בלי אגו ובלי צורך בהכרה."

ולסיום – למה חשוב לצפות בסרט?

"הסרט לא קל, אבל הוא נותן המון כוח. הוא מלא חיים. בעיניי זו לא רק יצירה קולנועית – זו תזכורת למה שמחזיק אותנו כחברה."

הסרט "מצפה לו" זמין לצפייה ב-HOT8, ב-HOT VOD וב-Next TV.