אלפי חסידי ברסלב יחד עם עוד אלפי ישראלים נוהרים בכל שנה לאוקראינה כדי להתפלל בראש השנה על ציונו של ר' נחמן מברסלב בעיר אומן.

בעבר כבר פרסמנו את הלאו המוחלט שלרבני בציונות הדתית ומחוצה לה שלא הבינו כיצד עוזבים אנשים דווקא בראש השנה את קדושת ארץ ישראל לטובת אדמת אירופה.

אלא שעיון בכתבי חסידות ברסלב מלמד כי ר' נחמן עצמו כנראה היה ככל הנראה מעדיף את התפילה בארץ ישראל. בספר שבחי מוהר"ן אותו כתבו תלמידיו, מתוארת עלייתו של ר' נחמן לארץ בשנת התקנ"ט (1798) עם ההרפתקאות שעברו עליו.

וכך מתואר המסע מאירופה לארץ ישראל: "… ומיד שמעו לדבריו, והלכו ושכרו מיד ספינה גדולה, והכריזו: מי שרוצה לילך על הספינה ילך. והלכו הרבה אנשים ונשים וטף הן מאנשי ספרד והן מאנשי אשכנז, ונסע רבנו זכרונו לברכה, גם כן על ספינה זו לארץ הקדש. ודבר רבנו זכרונו לברכה עם החכם מירושלים הנ"ל שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה. וכן המתיקו סוד ביניהם.

בהמשך מתואר המצב הקשה בספינה שנותרה ללא מים ראויים לשתייה "ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם. ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה, לאיש אקי (מדה קטנה) אחת. והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות". אחרי שהתפללו לעזרה, הגיעה ספינה שחילצה אותם והביאה אותם עד לנמל יפו, אולם גם שם לא הסתיימו התלאות.

"ומאת ה' היתה סבה, ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם, כי הסתכלו על מלבושיו ועל תאר פניו שיש לו פאות ארוכים כנהוג במדינתנו, ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה, ואמרו שהוא בודאי אחד מהמרגלים של הצרפת. ולא הועילו שום פיוס ובקשות. ונשאר רבנו, זכרונו לברכה, על הספינה". יש לציין כי באותו זמן הצבא הטורקים ששלטו בארץ נמצאים במלחמה נגד הצבא הצרפתי בראשות נפוליאון שמנסה לכבוש אותה ולכן החשדות נגד יוצאי אירופה שהיו באנייה.

ראש השנה בחיפה

המשך המסע מתאר את הדרך בה עגן לבסוף ר' נחמן והגיע לאדמת ארץ ישראל: "והיה בדעת הקפיטן להתעכב שם עם הספינה להיות עומד לפוש איזה ימים. ואז היה שני ימים קדם ראש השנה. אך הספינה לא יכלה לעמד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה, ולא הועיל שום עצה ותחבולה לזה. והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן. ושאל: מה זה, ועל מה זה? והשיבו החכמים של הספרדים, שקבלה בידם איש מפי איש שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא. ולא יכלה הספינה לעמד שם אותה הלילה והוכרחו לזוז עם הספינה משם.

והלכו משם ובאו בערב ליל זכור ברית (סליחות לערב ראש השנה, א.י.) לעיר הקדש חיפה. ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו. ובאשמרת הבקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה. ואחר כך התפללו תפלת שחרית, ואחר כך הלכו כולם לעיר הקדש חיפה אנשים ונשים וטף.

ואז נכנס רבנו הקדוש, זכרונו לברכה, לארץ הקדושה, ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה. וגדל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש, אי אפשר לשער במח. אילו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה. כי תכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג".

אחרי הדברים האלה, קשה להאמין כי ר' נחמן מברסלב היה שמח לראות את אלפי היהודים העוזבים את ארץ ישראל ונוהרים לאדמתה הטמאה של אוקראינה.

"ואחר חצות היום הלכו למקוה, ואחר כך לבית הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה. וכשבא רבנו, זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו, היה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד. ובכל רגע ורגע אמר להאיש שהיה עמו: אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן. וצוה לו לקרות ולהזכיר לפניו מהצעטיל (=פתק) כל הנרשמים שם, דהינו כל הנלוים אליו שנתנו לו צעטליך משמותיהם. ואכלו שם סעודת הלילה של ראש השנה, והכל בשמחה גדולה…"

לפי המסורת בחיפה, בית הכנסת בו שהה ר' נחמן מברסלב הוא המקום בו כמאה שניים לאחר מכן הוקם בית הכנסת 'הדרת קודש' הנמצא בשכונת הדר סמוך למגדל הנביאים. בית הכנסת היה בשיאו בשנות הארבעים והחמישים, אולם בשנים האחרונות עם עזיבת התושבים היהודים את השכונה הוא ננטש והפך לחורבה ולמאורת סמים. במאמצים של תושבים מקומיים, נעשים מאמצים לשפץ את המקום ולתת לו את הכבוד הראוי לו.

את המשך הסיפור על הרפתקאותיו של ר' נחמן בחצי השנה שהיה בארץ עד חול המועד פסח כש"נתקע" במצור של נפוליאון על עכו וחולץ בידי ספינה טורקית לאירופה, אפשר לקרוא בספר שבחי מוהר"ן.