בשבת האחרונה, כשעוד לפני פרסום רשמי כבר החלו לצוף ההדלפות על תוכנית טראמפ לעסקה, יאיר לפיד מיהר לצייץ ב-X: „עדכנתי היום את הממשל האמריקני שלנתניהו יש ממני רשת ביטחון לעסקת חטופים ולסיום המלחמה”. זו לא הפעם הראשונה שהוא אומר זאת; למעשה, לאורך כל החודשים האחרונים לפיד חזר שוב ושוב על המסר: לא חייבים להצטרף לממשלה כדי לאפשר עסקה, נתניהו יודע שיש לו גב מהאופוזיציה.

בעיני לפיד, מדובר בצעד קל ופשוט: הוא לא מתלכלך בישיבה בקואליציה, לא מזדהם מהיומיום של ממשלת נתניהו, אבל ברגע האמת – כשתידרש הצבעה על עסקה – הוא יוכל להציג עצמו כמי שהחזיר את החטופים. נתניהו רק צריך להתגבר על החשש מסמוטריץ' ובן גביר. המסר ברור: אל תפחד על הקואליציה שלך, אני אעמוד שם כשצריך.

אבל כאן מתחילה הבעיה. נתניהו, בן להיסטוריון, לא שוכח. מאז 1999 מלווה אותו זיכרון צורב: ממשלתו נפלה אחרי שהעביר 13 אחוז מהשטחים לרשות הפלסטינית, תוך שהוא סומך על „רשת הביטחון” של אהוד ברק. ״ הוא הבטיח רשת ביטחון לשלום. הוא קרע את הרשת הזאת תוך שבועיים”, אמר נתניהו אז במרירות. מאז, האיש הזה – אולי הפוליטיקאי המחושב ביותר בישראל – למד את הלקח: לא ליפול שוב על אותה טעות.

יאיר גולן, הצעה ריקה, מאחר שאינו חבר כנסת | צילום: אבשלום ששוני/ פלאש 90

ולכן, כשהיום לפיד ויאיר גולן (המציע ״רשת ביטחון לשחרור חטופים” – הצעה ריקה, מאחר שאינו חבר כנסת ואינו יכול להצביע) מציעים לנתניהו חבל הצלה, ראש הממשלה לא באמת מתפתה. הוא יודע שהעסקה, אם תיסגר, תעמיד את ממשלתו על בלימה. בן גביר וסמוטריץ' יפרקו, והעסקה תעבור בכל מקרה עם קולות גנץ. פוליטית, הוא לא זקוק ללפיד.

אז מדוע לפיד מתעקש להמשיך ולהציע הצעה שברור שלא תתקבל? | Sindel/Flash90 Photo by Yonatan

אז מדוע לפיד מתעקש להמשיך ולהציע הצעה שברור שלא תתקבל? כי הבחירות בפתח. הוא רוצה לעצב לעצמו נרטיב: לא עוד אופוזיציונר ציני, אלא מנהיג אחראי שהניח את הפוליטיקה בצד למען החטופים. בדיוק כמו שנתניהו מחפש להיזכר כמנהיג ששחרר והכריע, כך לפיד מבקש להצטייר כמי שנתן את הגיבוי.

רשת הביטחון אולי לא תיפרס בפועל, אבל במאבק על דעת הקהל היא כבר קיימת – והיא משרתת היטב את מי שהניח אותה.