נפתלי בנט שובר שתיקה: זו דעתי על מתווה טראמפ

רוימי רפאל

לצערי אתה והשמאול שרפתם את החטופים יחד עים רונן בר הרמתכייל הרצי ושר הביטחום גלנט

ממ

התחלת את מסע הבחירות מר בנט ? לומדים מטעויות , הפעם לא תקבל את קולי בקלפי

שקול

ראיתי שאתה מטפל ( ״אני על זה״) בנושא הכוונה השקרית המיוחסת לנתניהו לאי קיום בחירות. נוכל נשאר נוכל.

שקול

ראיתי שאתה מטפל ( ״אני על זה״) בנושא הכוונה השקרית המיוחסת לנתניהו לאי קיום בחירות. נוכל נשאר נוכל.

שירי מ.

יש לי ביטחון בשלום של נתניהו.

יאן קרדש

האזרח בעאנאת------------את מי זה מעניין מהי דעתך

נובמת

בנט כל ה7\10 זה שלך , ונראה לי עדיף שתסתום תפה ותיעלם לנו מהחיים !!!

בנט נו

מסכן בנט , מתפתל ומתפתל בתגובתו איך להגיד ולא להגיד , נשאר על הגדר , אתה יודע תישאר על הגדר , ככה תתייבש מהר יותר וחסל מפלגת בנט .

מני

רחוק מנתניהו מזרח ומערב

פלוני אלמוני BY AI

לאורך תקופה ארוכה, המדינה נלחמה בחזיתות שונות, מתוך תחושת שליחות וצדק, אך ככל שהשנים חלפו – המלחמה איבדה כיוון. מה שהתחיל כתגובה לגיטימית לאיום קיומי הפך למלחמת התשה מתמשכת, חסרת תוחלת...

לאורך תקופה ארוכה, המדינה נלחמה בחזיתות שונות, מתוך תחושת שליחות וצדק, אך ככל שהשנים חלפו – המלחמה איבדה כיוון. מה שהתחיל כתגובה לגיטימית לאיום קיומי הפך למלחמת התשה מתמשכת, חסרת תוחלת ברורה, שבה אין הכרעה – רק עוד ועוד סבל, דם, והבטחות על "עוד קצת וננצח". הכלכלה נשחקה. העורף התפורר. החיילים חזרו הביתה לעיתים לא מפחד – אלא מתוך אכזבה עמוקה. לא ממה שקורה בשטח – אלא ממה שקורה בבית. החברה הפכה מקוטבת, מפולגת, מותשת. עיתונאים "חברתיים" יצאו שוב ושוב נגד מדיניות הממשלה – לא מתוך דאגה, אלא מתוך יצר של הרס עצמי. הם דיברו גבוהה-גבוהה בשם "המוסר", אך בפועל רק פגעו במורל הלאומי, זרעו ספק והוציאו את דיבת הלוחמים רעה בתקשורת הזרה. ברחבי העולם, התמיכה במדינה דעכה. מנהיגים שבעבר עמדו לצדה – התרחקו. אחרים פשוט שתקו. הבידוד גבר, החרמות צצו, והאשמות חמורות הפכו ללחץ מדיני. דווקא בשעה שהמדינה נלחמה על עצם קיומה – היא איבדה את הלגיטימציה להגן על עצמה. בפנים, הציבור איבד אמון בהנהגה, במוסדות, בצבא. האמון נשבר לא במכה אחת – אלא בסדקים קטנים, יום אחר יום. הרחובות בערו – לא מרחובות אויב, אלא מהפגנות פנימיות, חוסר תפקוד שלטוני, ותסכול עמוק שמצא פורקן בכל מקום חוץ מפתרון אמיתי. וכשהכול התערער – גם הצבא, החזק והמנוסה, לא יכול היה לנצח לבד. מלחמות לא מוכרעות רק בנשק – אלא באמונה, לכידות, ולגיטימציה. ולכן גרמניה הפסידה במלחמת העולם הראשונה. לא בגלל שהייתה חלשה, ולא בגלל שחייליה לא נלחמו בגבורה. היא הפסידה כי הלחץ מבית שבר את עמוד השדרה שלה מבפנים. היא הפסידה כי התקשורת שלה הפכה מזמן ממקור מידע – לנשק פסיכולוגי בידיים של מי שרוצה לראות את המדינה נכנעת. היא הפסידה כי "אינטלקטואלים", "פעילים", "יודעי-כול", מכרו את התודעה הלאומית תמורת כפיים בברלין ולייקים מפריז. כי האויב האמיתי לא עמד רק בחזית – הוא עמד מאחורי המיקרופון, מול מצלמות, ודיבר גרמנית רהוטה תוך שהוא מחליש, מזלזל ומערער על כל מה שהמדינה ניסתה להשיג. ועכשיו – הבה נסתכל במראה. כמה קל לשכוח שההיסטוריה לא חוזרת – היא רק מחליפה שמות. במקום גרמניה – ישראל. במקום חיילים בחפירות – לוחמים בעזה, בלבנון, ביו"ש, באוויר ובסייבר. במקום עיתונאים גרמנים – כתבים ישראלים שממהרים להפיץ דוחות על "פשעי מלחמה", לפני שיבש הדיו על הדם של הילדים שלנו. האם לא אותם קולות חוזרים גם היום? מי אומר שצה"ל איבד את המוסר – תוך התעלמות מוחלטת מאכזריות האויב? מי טוען ש"הכיבוש הוא האשם", כאילו 7 באוקטובר היה תוצאה של מחדל מוסרי ישראלי ולא של רוע טהור? מי מצטט את אמנסטי, את האו"ם, את האג – אבל שוכח את ההיסטוריה, את ההקשר, ואת המציאות? מי דורש "הפסקת אש הומניטרית", כשבצד השני עומד אויב שלא עוצר לרגע מלשחוט, לאיים, ולאיים לשוב? ואת כל זה הם עושים בעברית. מתוך תל אביב, ירושלים וחיפה. מאולפנים ממוזגים, בזמן שחיילים מזיעים במחילות, הורים בוכים על קברים, ותושבים חיים בין אזעקה לטיל. זוהי לא ביקורת. זוהי חתירה תחת המורל הלאומי. זו לא עיתונות. זו הסברה הפוכה – עבור האויב. זו לא דמוקרטיה. זו תעמולה עטופה בזכויות אדם, כשהיא בעצם קוראת לחוסר אחריות לאומית. הפסד לא נולד בקרב – הוא נולד בהסכמה הציבורית לוותר. ומי שמחנך אותנו לוותר בשם "הנאורות", "המוסר", או "האמת" – לא מבין שהוא פשוט חזר על הטעויות של גרמניה. רק הפעם – בעברית.