סערת הרפורמה המשפטית על גבו של השופט אלרון. היום זו נערך בבית משפט העליון בירושלים טקס פרישתו של השופט יוסף אלרון לגמלאות.

בין המשתתפים והנואמים בטקס היו גם נשיא העליון השופט יצחק עמית, שר המשפטים יריב לוין והיועמ"שית. כל אחד בתורו בחר כמובן לשתף מהאידאולוגיה שלו על מערכת המשפט ועל השינויים שהיא צריכה או לא צריכה לעבור. עוד התייחסו הדוברים לעובדה כי עם פרישת השופט אלרון, יעמוד מספר שופטי העליון על 11 בלבד.

לוין אמר בטקס כי "לא יכול להיות חולק כי מדינת ישראל זקוקה לשופטים בעלי שיעור קומה, ידע מקצועי ומומחיות כשל השופט אלרון, שפרישתו מותירה חלל עצום". 

״הכוח לשלול חירותו של אדם, הכוח להטיל עליו את הכתם של הרשעה בפלילים, הם מהסמכויות רבות העוצמה שיש בידי בן אנוש במדינה דמוקרטית. כהונתך כשופט הייתה דוגמה ומופת לאופן שבו יש לגשת למלאכה מורכבת זו. בשנות כהונתך בבית המשפט העליון הפכת לראש וראשון בתחום הפלילי. ​פעלת תמיד על בסיס ידע משפטי עצום ותוך העמקה בעובדות הצריכות לכל מקרה. עשית זאת מתוך הבנה של חולשת האזרח, אל מול כוחן של מערכות השלטון.

עם פרישת השופט אלרון פחות מספר שופטי בית המשפט העליון ל-11. החסרון שאנו כבר מרגישים עם סיום כהונתו הוא ברור לעין כל. גיוון המערכת ומינוי שופטים בעלי רקע והשקפת עולם שונים זה מזה, הם הנתיב להשלמת הרכב בית המשפט העליון, בדרך שתוסיף לו עוצמה מקצועית ותשיב לו את אמון הציבור.״ דברי שר המשפטים. 

שר המשפטים לוין נואם בכנס. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הנשיא עמית: "הרשות השופטת אינה רכושו של אף אדם"

נשיא העליון השופט עמית אמר בטקס: "לצערי, ספסל השופטים בטכס היום אינו מלא, ולאחר פרישתו של השופט אלרון יכהנו בבית המשפט העליון אחד-עשר שופטים ושופטות בלבד.

אנו, השופטים והשופטות, נוסיף לפעול למילוי תפקידנו בשירות הציבור – בשגרה ובחירום, בימי חול ובפגרות, וגם בתקופות של עומס עבודה כבד. זאת, ברוח ההבנה כי הרשות השופטת אינה רכושו של אף אדם; היא פועלת בשירות הציבור, ועבורו בלבד. חובתנו כשופטים היא לעשות כמיטב יכולתנו להתמודד עם העומס ההולך וגובר על בתי המשפט, ולצמצם ככל הניתן את העיכוב בהליכים ואת הפגיעה שיוצר הדבר בבעלי הדין.

כולי תקווה שבקרוב יצטרפו שופטות ושופטים נוספים לבית המשפט העליון, וכי ימולאו התקנים החסרים בכל ערכאות השיפוט, על מנת שנוכל לשפר ולייעל את השירות המשפטי שניתן לציבור כולו", דברי הנשיא עמית.

לסיום דבריו הדגיש: "אני מבקש לחזור לנקודה שבה פתחתי: הימים אינם ימים כתיקונם, והחברה הישראלית עומדת בפני אתגרים שכמותם טרם ידענו. בימים מורכבים כאלה, ראוי כי נעמיד לנגד עינינו את עקרונות היסוד שלאורם פעלה מדינת ישראל, והרשות השופטת בפרט, החל מיום הקמת המדינה לפני מעל 77 שנה: שלטון החוק, ערכי היהדות והדמוקרטיה, וזכויות האדם. רשות שופטת עצמאית היא רכיב הכרחי במארג האיזונים והבלמים הדמוקרטי, ובידיה הסמכות – והאחריות – להגן על הפרט ועל הציבור מפני פגיעה שלא כדין בזכויותיו, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. ברוח זו פעלו בתי המשפט לאורך כל שנות קיומה של המדינה, וכך נמשיך לעשות".

השופט אלרון: "ה' מעוז חיי"

השופט אלרון, בדברי הפרישה שלו החלא לדבר על הרקע המשפחתי שלו וציין פרט מפתיע: בעבודתי השיפוטית, הנחני הפסוק מתהילים (כ"ז א') התלוי בלשכתי "ה' מעוז חיי ממי אפחד", דבר הבא לידי ביטוי באלפי התיקים בהם דנתי ופסקתי. ברוח דברים אלה נהגתי לאורך שנות כהונתי, ואני נושא תפילה לבורא עולם שלא נפלה תקלה תחת ידי"

בהמשך דבריו, הזכיר דברים שנשא בעבר ורלוונטיים עדיין בנוגע למעמד הציבורי של מערכת המשפט: "בדברים שנשאתי ב-24 באוקטובר 2013 בטקס פתיחת שנת המשפט של לשכת עוה"ד בחיפה, הצהרתי כי אני רואה את עצמי, בראש ובראשונה כמשרת ציבור, ותפיסתי שונה מהתפיסה בדבר היות השופט "מורם מעם", וכי לליבי ולהשקפת עולמי קרובה יותר האמירה כי השופט "יושב בתוך עמו".

עוד הוספתי כי אני מוטרד מן הפרסומים והמחקרים על כרסום באמון הציבור במערכת המשפט בכללותה, וכי אמון הציבור הכרחי לתפקודה התקין של מערכת המשפט. ללא אמון הציבור, לא יוכלו השופטים לעשות את מלאכתם כהלכה. רק אם הציבור יקבל את סמכותם של בתי המשפט קבלה אמיתית לא רק משום שכך מורה הדין, אלא מתוך הכרה ואמונה כנה כי בתי המשפט עושים מלאכתם נאמנה, ופועלים ללא לאות, לעשות משפט צדק – רק אז תורגש מלוא תרומתה של מערכת המשפט לחברה.

כמו כן, ציינתי במעמד זה כי מטרתנו, כשופטים, היא להעניק את השירות לציבור במאור פנים, מתוך הבנה כי תפקידנו הוא בראש ובראשונה, מתן שירות לאלה הנזקקים לו; וכי עבור לא מעט מבאי בית המשפט, בין אם מדובר בבעלי דין, בין אם בעדים, מדובר בביקור ראשון, ואולי אף אחרון, באולם בית המשפט".

בסיום דבריו, איחל אלרון "למרבה הצער, אנו חיים בתקופה של שסע וקיטוב בחברה הישראלית. אני תקווה כי בית המשפט העליון יתרום את תרומתו לאיחוי הקרעים בחברה, בפסיקה אשר תגשר על הפערים והמחלוקות המובאים לפתחו".