ערב שבת של חורף, סעודת השבת הסתיימה מזמן, לילה ארוך עוד לפנינו. ואנחנו, קבוצת תלמידים מהישיבה הולכים ללמוד 'מנחת חינוך' בבית הרב יגאל לרר. צוללים לסוגיות למדניות, מבררים היטב את יסודות המצווה. ממש עונג שבת.

הספר 'מנחת חינוך' העוסק בבירור מקיף ויסודי של תרי"ג מצוות, חובר בידי הרב יוסף באב"ד שנפטר בתאריך כ"ד באלול תרל"ד. הרב כיהן כרב העיר טַרְנוֹפּוֹל, שם שקד על חיבורו יחד עם תלמידים עימם היה לומד ומתפלפל. קושיותיו החריפות התפרסמו אט-אט בבתי-המדרש וטובי הלמדנים עמלו ליישבן. ספרים רבים נכתבו על המצוות, אך 'המנחת חינוך' תפס מקום מרכזי וחשוב בעולם התורה.

כיום, מתקיימות חבורות לימוד ב'מנחת חינוך', וגם במקום מגורי מתקיים לימוד שבועי קבוע למעלה משנתיים אותו אני זוכה להוביל. לימוד יסודי ומעמיק, המקיף את יסודות המצוות לאור דברי ה'מנחת חינוך'. לאחר סיום לימוד מצווה, אנו מוציאים לאור חוברת סיכום של הנושאים הנלמדים.

כעת, כשאנחנו עומדים ימים ספורים לפני סיום חודש אלול וכניסה לחודש תשרי ועשרת ימי תשובה, וזה הזמן לטעום טעימה קלה ממשנתו של הרב יוסף באב"ד.

הראשונים נחלקו האם יש מקור מהתורה על החיוב לעשות תשובה לאחר חטא?

עיקר המחלוקת סביב דברי התורה בפרשת ניצבים: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". מהי 'המצווה הזאת'? לדעת הרמב"ן מדובר על מצוות התשובה שחיובה מהתורה.

אולם, בדברי הרמב"ם מצאנו ניסוחים שונים שהובילו את הפרשנים לתהות בשיטתו, האם אכן יש מצווה מהתורה לשוב בתשובה או לא?

בספר המצוות לא מנה הרמב"ם מצווה לעשות תשובה, אלא להתוודות על המעשים הרעים: "ציוונו להתוודות על החטאים והעוונות שחטאנו… וזה הוא הוידוי". כך גם בדבריו בהלכות תשובה: "כל מצוות שבתורה… אם עבר אדם על אחת מהן… כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא… וידוי זה מצוות עשה". אך בהקדמתו להלכות תשובה כתב: "מצוות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתוודה", לשון בעלת משמעות חיובית למצוות התשובה.

ממכלול דברים אלו למד ה'מנחת חינוך' שאדם שעבר על חטא ולא עשה תשובה אינו נענש על כך שלא עשה תשובה, שכן אין מצווה חיובית מהתורה לשוב בתשובה, אלא עיקר המצווה להתוודות לפני ה'. לאור זאת, דברי התורה בהם נזכרת התשובה, כמו "ושבת עד ה' אלוקיך" הינם הבטחה שברבות הימים ישראל יעשו תשובה.

דרך זו קשה, שכן אמנם לא מצאנו מקור חיובי בתורה לעשיית תשובה אך מדוע אין התשובה מחויבת, וכי כיצד יתוודה האדם על מה שלא שב ממנו? נראה להסביר, שעל עצם התשובה ועזיבת החטא שלא יחטא עוד מעתה, אין צריך מצווה מיוחדת, שהרי בלאו-הכי מצווים כל ישראל לשמוע בקול ה' ולקיים כל מצוותיו. וגם אם האדם עבר עבירה הוא מחויב מיד לעזוב דרכיו הרעים ולעשות כמצוות התורה, גם לולא מצוות התשובה, שהרי תמיד הוא מחויב לקיים כל המצוות, וכי משום שעבר וחטא יהא פטור מכאן ואילך?! כפי שתמהו חז"ל: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף?!". לפיכך, החיוב לעשות תשובה פשוט הוא מסברה ואינו מצריך ציווי ייחודי.

יש להבחין בין תשובה לווידוי

דברים דומים כתב רבינו יונה והמשיל את התשובה לאסירים בבית-הסוהר שחפרו מנהרה כדי לברוח. כולם ברחו חוץ מאחד: "בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו, קשה יום הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך?" יש מקרים בהם העדר ציווי מפורש אינו מייתר את הדבר אלא מייקר אותו ומורה שזהו רצון הקב"ה שטבע בבני-האדם.

החידוש בתשובה הוא שניתנה האפשרות לפייס את הקב"ה שימחל לאדם על חטאיו שעבר למפרע. לצורך כך יש לקיים את תהליך התשובה שסידר הרמב"ם – וידוי, חרטה וקבלה על העתיד. זו כוונת הרמב"ם במצוות וידוי, שכשישוב ויבוא להתכפר על חטאיו צריך להתוודות.

לאור זאת נוכל ליישב את קושיית ה'מנחת חינוך' על הרמב"ם – אם לפי הרמב"ם המצווה היא וידוי בפה, כיצד א"כ אמרו חז"ל שהמקדש אישה "על-מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו". הרי הוא לא התוודה?

התשובה פשוטה, יש להבחין בין תשובה לווידוי – כדי להיות צדיק מכאן ולהבא אין האדם צריך לשוב בתשובה על מעשיו הרעים, מספיקה קבלה בלב לעזוב דרכיו הרעים בהחלטה שמעכשיו יקיים כל המצוות בשלימות. אך מה שהצריך הרמב"ם את הווידוי היינו תנאי לכפרה, כדי לכפר ולתקן את מעשיו הרעים שכבר נעשו בעבר. לזאת, צריך את כל תנאי התשובה כדי שהקב"ה יתפייס וימחל לו על מה שאשם ופשע כנגדו.

לא להמשיך לשקוע בחטאים

נמצאנו למדים על הבחנה ברורה בין תשובה לווידוי בדעת הרמב"ם – התשובה פשוטה מסברה ועניינה לשוב אל ה', לא להמשיך לשקוע בחטאים אלא לפתוח דף חדש מכאן ולהבא. השלב השני, והוא החידוש שבתשובה, שניתן להתכפר על חטאי העבר, ולזה יש צורך בסדרי התשובה.

נראה שזהו ההבדל בין תשובה מיראה בה עבירה במזיד נעשית לשוגג, שכן אין האדם מטפל בחטאי העבר ומתכפר עליהם אלא רק שב בתשובה ופותח דף חדש מכאן ולהבא, לעומת תשובה מאהבה בה העבירות נהפכות לזכויות, שכן האדם מתכפר על העבירות.

זהו גם ההבדל בין ראש-השנה, בו אין אזכור לחטאים אלא הבטה אל המגמה להידבק בה' ולשוב בתשובה מכאן ולהבא, ליום-הכיפורים בו אנו מתוודים על חטאי העבר במטרה להיטהר.

==

הרב נתנאל אוירבך הוא חוקר במכון התורה והארץ.