שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, שרק לפני כחודש, ספגה נזיפה נדירה מנציב התלונות על השופטים, חוזרת שוב לכותרות. בתגובה לעתירה בנושא כיבוש העיר עזה, והמשך המלחמה ברצועה, רמזה רונן כי נושא כיבוש העיר עזה, והתנהלות מהלך המלחמה איננה בלתי שפיטה, וכי בג"ץ עלול או יכול לדון בה בשלב כזה או אחר.

השופטת רונן, שכבר ידעה בעבר סערות, סביב התנהלות האישית ושיפוטה המקצועי, עולה שוב לכותרות, הפעם עם רמיזה להתערבות שיפוטית במהלך הלחימה ברצועה.

רונן, יחד עם השופטים מינץ וכשר, דחו על הסף את העתירות שהוגשו כנגד החלטת הממשלה להורות על כיבוש העיר עזה, המרכזית ברצועה. בעוד מינץ וכשר, הסתפקו בסיכום לקוני של דחיית העתירה, רונן הוסיפה משפט מיוחד משל עצמה לפסק הדין, בו רמיזה מרעישה על עיסוקו של בג"ץ בעתירות דומות בעתיד.

השופט יחיאל כשר, שכתב את פסק הדין המרכזי נגד העתירות דחה אותן על הסף, ולהחלטתו הצטרף השופט מינץ באמירה מצומצמת של הסכמה עם טיעוניו של כשר במילים הפשוטות: "אני מסכים".

השופטת רונן, הצטרפה גם היא לפסיקה, אך סייגה את הדברים: "מבלי לחוות דעת ביחס לשפיטות הסוגייה שעל הפרק (החלטת הממשלה והקבינט להורות על כיבוש העיר עזה) אני מצטרפת למסקנתו של השופט כשר".

האם מדובר ההכנת קרקע ראשונית של בג"ץ, כפי שנראו פעמים רבות בעבר, בהם פסק דין, גם בנושא שנדחה שותל את הזרעים לפסיקה מהפכנית בעתידה הנראה לעין?