את הרגע שבו הכירו – אתי זוכרת היטב. זה היה בעולם האירועים, כשהיא חזרה לעבוד כמלצרית אחרי הפסקה של שנה.

"אני הייתי חדשה שוב, והוא כבר היה ותיק. עבדתי בלי שולחנות קבועים, והייתי צריכה שמישהו יוריד לי אחד. ניגשתי אליו. הוא לא ממש רצה, אבל עשה את זה. ואז, תוך כדי האירוע, פתאום ראיתי שהוא מחליף לי בקבוקים, מביא מנות – פשוט עוזר לי, בלי שביקשתי. הייתי בשוק. אמרתי לעצמי: 'וואו, איזה חמוד'."

דניאל סופר הי"ד. באדיבות המשפחה

זה היה הרגע הראשון שבו שמה לב אליו. משם, החברות נבנתה בהדרגה.

דניאל רצה יותר כבר מההתחלה.

"הוא ממש רצה. אני לא – בגלל הגיל. הוא היה צעיר ממני בשנה וחצי."

אבל לאט לאט, הפכו לחברים טובים. דיברו כמעט כל יום. רק ארבעה חודשים אחרי שהכירו – אתי הסכימה לצאת איתו. זה קרה ב-2 באוקטובר 2023. שבוע לאחר מכן פרצה המלחמה.

במשך שבועות, תחת עוצר היציאות, הם התכתבו, חיכו, תכננו.

הפגישה הראשונה התקיימה רק ב־22 באוקטובר. "הוא בא עם טאקי ועוד משחק, שיחקנו באוטו מתחת לבית שלי – קרוב למקלט. אמא שלי אמרה לי להגיד לו לעלות, מנימוס. אז הוא עלה. ככה גם הדייט הראשון נגמר בבית שלי."

בדייט השני – יום ההולדת של אתי – הוא הגיע עם שווארמה וזר פרחים.

גם אז, הם ישבו באוטו, צחקו, דיברו – והוא עלה שוב. "משם הוא התחיל להיפתח קצת יותר. ישבנו מול הים, ודיברנו המון."

"אמרתי לו שיש לי דדליין של שנתיים – לא מתכוונת לחכות יותר."

בהתחלה הוא הסכים, אחר כך קצת פחות, אבל מהרגע שהתגייס – זה התחזק אצלו. "הצבא לא הרחיק אותו מהמחשבה על משפחה – להפך. זה רק חיזק את הרצון."

דניאל ז"ל ומשפחתו. באדיבות המשפחה

לדבריה, הוא רצה להמשיך בקבע. "דיבר עם מפקד על איך משלבים חתונה ושירות. הוא כבר תכנן להציע לי נישואים בסיום הקורס. התחלנו לדבר אפילו על איך נחנך את הילדים שלנו, איך ייראה הבית שלנו."

הם היו יושבים מול הים, מדברים, צוחקים.

היא זוכרת במיוחד את הפעם האחרונה, ביום שישי. "ישבנו ברכב, היה ויכוח קטן, ואז שקט. אמרתי משהו שהצחיק אותו, והכול התפוגג. הוא הוריד אותי בבית, התחבקנו, כמו תמיד." במוצאי שבת הוא הגיע רק לכמה דקות – וזה היה החיבוק האחרון. "כשהוא קם ללכת, ביקשתי עוד חיבוק. התחבקנו שוב. וזהו."

ביום שני, 2 באוקטובר – חג ראש השנה – הוא כבר לא היה אמור להיות בבסיס, אבל העוצר נשאר. ובכל זאת, התעקש לשלוח לה מתנה – נעלי טבע, בדיוק כמו אלו שהיא קנתה לו. בדיוק באותו הצבע. הוא צירף זר פרחים ומכתב קטן: ״המכתב הגדול יגיע בהמשך״.

הוא לא הגיע.

דניאל אביב חיים סופר הי"ד נפל ביום שלישי, 3 באוקטובר 2024, לפנות בוקר – יום אחד אחרי השנה שלהם יחד.

"הוא לימד אותי מה זה לאהוב באמת"

"כל מה שאני היום – בזכותו. הוא לימד אותי מה זה לתת את הכול, לאהוב באמת. אפילו בדברים הקטנים – אם אני רואה חייל שצריך טרמפ, אני עוצרת. רק בשבילו."

אתי ודניאל ז"ל. באדיבות המצולמת

הוא היה אדם שמח, אכפתי, משפחתי. כל מי שהכיר אותו – הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. "כשהיה חוזר מהבסיס, היה עושה סידורים לכולם, בשמחה. גם אותי היה לוקח איתו. בצבא, בבית, בכל מקום – הוא נתן את כל כולו."

הוא רצה להיות אבא

"היה רואה סרטונים של ילדים בגן שמזהים את ההורים שלהם – ובוכה. אמר לי: 'אין סיכוי שאני מפספס אירועים של הילדים שלנו'. זה היה באמת חשוב לו."

שנה חדשה – בלי דניאל

על השאלה מה זה להתחיל שנה בלעדיו, אתי לא מצאה מילים. רק אמרה: "ראש השנה מקבל משמעות אחרת. לצערי, כן." כשביקשו ממנה לאחל משהו – בשמו – לשנה החדשה, היא אמרה: "להיות טובים. לעשות טוב. לתת מעצמכם כמה שאפשר. ולדאוג למשפחה שלכם."

הזיכרון של דניאל ממשיך – גם בפרויקט ההנצחה

בני המשפחה והחברים של דניאל  סופר פתחו מיזם גיוס המונים לזכרו – כולל כתיבת ספר תורה ופרויקטים נוספים.

עמותת ״הותיר אחריו חבר.ה״

העמותה היא הגוף היציג של בני ובנות הזוג של חללי צה"ל וכוחות הביטחון שאינם נשואים. היא מעניקה מעטפת רגשית ושיקומית מותאמת אישית, מרגע ההודעה – ולכל זמן שירצו. עו״ד עדי אלון שיינברג, מנכ״לית העמותה: "מאז 7.10 הצטרפו אלינו, לצערנו, 372 בני ובנות זוג שכולים. הכאב יישאר לנצח – אבל בעזרת כלים נכונים, אפשר ללמוד לחיות לצד האבל, לא בצילו."