הפרשן הפוליטי עמית סגל התייחס היום (שישי) בטורו להסכם השלום של ישראל עם איחוד האמירויות וטען כי ישראל צריכה לגלות גמישות בכל הקשור לתנאים שהיא מציבה בנוגע להחלת הריבונות.

סגל כתב: "כשחברים מדברים כדאי להקשיב. האמירותים מאותתים אי־נחת הולכת וגוברת אל מול התוכנית להחלת הריבונות. לא למען הרשות הפלשתינית הרקובה גם בעיניהם, אלא משום שעבורם זה עלול להיות מהלך אחד יותר מדי.

‏ממש לא צריך לקבל את התנאי של ממשלת האמירויות להיכנס לעזה עם הזמנה מהרשות הפלשתינית ("המחודשת"). אבל כדאי לחשוב איך לאזן בין הצורך החיוני בחיסול סיכוייה של מדינת טרור ביהודה ושומרון לבין שימור היחסים עם ידידי אמת באזור".

עוד כתב סגל: "‏האמירותים מציעים, למשל, לממן על חשבונם מערכת חינוך מתונה גם בעזה וגם ביו"ש במקום מערך ההסתה הנוכחי של הרשות. ייתכן שיוכלו לחיות עם צעדים פחות סמליים מריבונות, אך לא פחות מעשיים כמו העברת שטחים ביו"ש משליטה ביטחונית פלשתינית לישראלית. אולי זו הדרך לשמור גם על הסכמי אברהם וגם על נחלת האבות".

בתגובה, רבים ממחנה הימין תקפו את סגל, טענו כי הוא נמצא עדיין ב-6 באוקטובר וכי הוא שבוי בקונספציה.

אחד מן המגיבים כתב: "אם יש כמה אמירתים שהחלו לעקם את האף שלהם, אז שיהיה להם אף עקום" ‏עמית, לצערי אתה עדיין חי בקונספציה ה-6 לאוקטובר. ‏במקום שישראל תעביר את רוב הזמן שלה ותביא אינספור ״מומחים״ ע״מ לפרש מה אחרים חושבים, מה חמאס רוצה, מה האמירויות יקבלו או לא, מה יעשה מקרון אם ניכנס לרפיח – כדאי שנתחיל להתנהג כבעל הבית במדינת היהודים היחידה.

‏לפי ההיגיון שלך, אם הסעודים יעשו איתנו שלום רותח תמורת התנתקות נוספת, כדאי יהיה לשקול זאת? אסור למסור מילימטר ממדינת ישראל, וויתור על החלת ריבונות עכשיו היא למעשה התנתקות נוספת".

מגיב נוסף כתב: "האם שבנו למולדתנו אחרי 2000 שנה כדי להיאחז בארץ או כדי לעשות ביזנס עם האמירתים? כל אמירה מסוג "זה לא הזמן" צריכה לבוא עם תג של מתי כן הזמן".