פרסי אופיר 2025. השנה השנייה למלחמת חרבות ברזל מציבה בפני חברי אקדמיית הקולנוע הישראלי בחירה מורכבת במיוחד. חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר מציגים מגוון רחב של נושאים, סגנונות וגישות קולנועיות.

פרס אופיר, המכונה גם "האוסקר הישראלי", מוענק מדי שנה מאז 1990 על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. הפרס קרוי על שמו של השחקן ואיש הקולנוע הישראלי שייקה אופיר מאז 2004.

טקס הפרסים מתקיים מדי שנה בחודש ספטמבר, כארבעה חודשים לפני ההכרזה על המועמדים לפרס האוסקר האמריקאי. הזוכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" נשלח כנציגה של ישראל להתמודד על מועמדות לזכייה באוסקר בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".

החמישייה הסופית – מגוון ייחודי של קולות קולנועיים

"הים"  של שי כרמלי פולק פותח את הרשימה בסיפור שובר לב על חאלד, ילד בן 12 מכפר פלסטיני שנמנע ממנו להגיע לטיול כיתתי לים בגלל בעיית אישורים במחסום. המסע של הילד לבדו אל הים, מקביל למסעו של אביו שיוצא לחפש אותו במחיר פרנסתו, יוצר נרטיב כפול מרגש שמציג את המציאות הפלסטינית דרך עיניים של ילד. הסרט זוכה ל-13 מועמדויות – המספר הגבוה ביותר השנה.

הים (צילום: שי גולדמן)

"שפה זרה" של מיכל ברזיס ועודד בן נון (12 מועמדויות) מתמקד באיה הממתינה לבעלה בשדה התעופה ומוצאת עצמה עם גבר זר. הסרט, המבוסס על סרטם הקצר המועמד לאוסקר, בוחן נושאים של זרות, תשוקה ואינטימיות מיידית בסגנון קולנועי בוגר ומתוחכם.

"נאנדאורי" של אתי ציקו (9 מועמדויות) לוקח אותנו לגיאורגיה עם מרינה, עורכת דין מישראל שחוזרת למולדת שלה כדי להחזיר ילד בן 11 שננטש על ידי אמו. המסע עם דטו, דודו של הילד, הופך למסע של גילוי עצמי ושינוי תפיסת עולם.

נאנדאורי (צילום: שי גולדמן)

"חמצן" של נטעלי בראון עוסק בענת, מורה ואם יחידנית הלכודה בין דאגתה לבנה החייל שנשלח ללבנון לבין מצבו המתדרדר של אביה, לוחם ותיק המתמודד עם זיכרונות הקרב. הסרט זוכה ל-8 מועמדויות ומציע מבט עכשווי על המורשת הטראומתית של המלחמות הקודמות ועל החרדות ההוריות בזמן מלחמה.

מתוך חמצן (צילום: איתי מרום)

"כן"  של נדב לפיד (8 מועמדויות) מציע מבט בלתי מתפשר על ישראל לאחר ה-7 באוקטובר דרך סיפורם של י. מוזיקאי הג'אז ואשתו יסמין, שנדרשים לתת מאומנותם ונשמתם למדינה המדממת, כאשר י. מקבל משימה למצוא מלודיה להמנון לאומי חדש.

כן.(צילום: שי גולדמן)

מונולוג שייכנס לפנתאון הקולנוע הישראלי

מבין הסרטים המועמדים, "שפה זרה" בולט כעליית מדרגה משמעותית בקולנוע הישראלי. זהו סרט מצולם ומואר ברמה בינלאומית, עם תשוקה אמיתית לדמויות ועבודה קולנועית מתוחכמת שזוכה להכרה הן מצד המבקרים והן מצד הקהל. הסרט מגיע לבתי הקולנוע ביום חמישי הקרוב ונחשב למועמד החזק לזכייה.

"כן" של נדב לפיד נותן "פייט" קולנועי לא מתפשר. זהו סרט שלא נח לרגע, גם אם המסרים שלו אינם נעימים תמיד. לפיד ממשיך את עשייתו הקולנועית ללא הרף ומוכיח יכולת לתת מראה גם לא נעימה למציאות הישראלית. הסרט כולל מונולוג עצום של נעמה פרייס, בת זוגו של לפיד בחיים האמיתיים – סצנה של כמה דקות ארוכות שעשויה להיכנס לפנתיאון הישראלי.

"חיים ללא כיסוי" – הפתעה כואבת

קשה להבין כיצד "חיים ללא כיסוי" של תום שובל (3 מועמדויות) זכה למועמדויות מועטות כל כך, במיוחד כאשר מדובר בבמאי שמוכיח שוב ושוב את יכולותיו. השנה הגיע שובל לאופיר עם הסרט הדוקומנטרי "מכתב לדוד" וכשותף לכתיבת התסריט של "שפה זרה".

שובל יצר דמות בשם ליבי – אישה מסתורית, פרועה, חסרת גיל ועכבות – המובילה אותנו למסע בלתי צפוי בחיפוש אחר עזרא, האפוטרופוס החוקי שלה שניתק קשר ונעלם. שובל הצליח ליצור "טרפת" של אירועים רנדומליים שמכניסים את הצופה לחייה הכאוטיים של ליבי. זהו סרט מצחיק ועצוב בו-זמנית, לפעמים נעים לצפייה ולפעמים מטריד – בדיוק מה שאמור להיות קולנוע אמיתי.

שובל מביים מתוך השראה קולנועית אמיתית, יוצר סרט קסום ומשוגע כפי שצריך. זהו הפסד כואב שהסרט לא זכה להכרה רחבה יותר מצד האקדמיה.

"ברנינג מן" – מסע סטטי מרתק

גם "ברנינג מן" של איל חלפון (2 מועמדויות) מהווה הפסד משמעותי. לאחר המתנה ארוכה לסרט חדש של חלפון, התוצאה מרשימה: סרט על גבר בן חמישים פלוס המסיע את בנו החייל לבסיס ונשאר מתחת לעץ שיטה מחוץ לגדר, מחכה ודואג לגורל בנו.

זהו "סרט מסע בחניה", כפי שמתואר בתקציר – אנשים באים והולכים, מעצבים את העלילה, משפיעים על הגיבור ומושפעים ממנו, בעוד יונה קמחי (הגיבור) נשאר במקום. המשחק המעולה של שי אביבי, הצילום המרהיב והתסריט המעולה יוצרים יחד סרט שלטעמי התפספס באקדמיה.

כמו ב"חמצן", גם כאן הסיפור עוסק בהורה החרד לגורל בנו הצבא, אך "ברנינג מן" מציע גישה בוגרת ומתוחכמת יותר לנושא, ומגיע לו הכרה רחבה יותר.

סרטים נוספים שנפלו בין הכיסאות

"כי את מכוערת" של שרון אנגלהרט (7 מועמדויות ) סרט הביכורים שלה, מספר על אביגיל, חיילת זועמת וחסרת ביטחון שחוזרת הביתה עם משימה אחת: לאבד את הבתולין לפני סוף השבוע. הבימוי העדין ולפעמים אגרסיבי של אנגלהרט יוצר סרט ביכורים מרשים עם סצנות שגורמות לבטן להתכווץ.

"על כלבים ואנשים" של דני רוזנברג (מועמדות אחת) הוא עוד סרט חשוב שהתפספס. הסרט עוקב אחרי דר בת ה-16 שחוזרת לקיבוץ לחפש את כלבתה שהלכה לאיבוד במהלך השבת השחורה, וצולם בנובמבר 2023 בקיבוצים עם השתתפות תושבי המקום.

"מכולת" של יובל שני (4 מועמדויות) מספר על אמיר ואליהו, נערים מתבגרים בפאתי ירושלים במסע בלתי צפוי ערב פסח.

"בתים" של ורוניקה ניקול טטלבאום (3 מועמדויות) הוא סרט שקט עם הרבה עוצמה על סשה, אדם א-בינארי שחוזר לבתי ילדותו בצפת.

"טרופיקנה" של עומר טובי (2 מועמדויות) עוקב אחרי אורלי הקופאית שיורשת את חפציה של עמיתה המנוחה ויוצאת למסע של גילויים מיניים.

"חשבונות שמיים" של אסתי ביטון שושן (מועמדות אחת) מתמקד ברות ושמואל, זוג חרדי צעיר הבוחן את האמונה לאחר טרגדיה.

"בלה" של זהר שחר וג'מאל ח'לאילה (מועמדות אחת) מספר על יקי ובילאל במסע להשיב יונה יקרת ערך לתערוכת היופי בירושלים.

"בן בית" של אילון בר טל (מועמדות אחת) עוקב אחרי אסף שיורש בית מאביו ונלחם על הירושה מול משפחה עוינת.

איך שמים וארץ לא מועמד?

תמוה שסרטו של רובי דואניאס "שמים וארץ" לא זכה לשום מועמדות. הסרט, המספר על מאיה ואביב ברגר שחייהם המושלמים מתערערים כאשר בדיקות רפואיות חושפות סוד מטלטל, מציע תסריט מוקפד וסיפור אנושי מרגש. מה שהתחיל כאתגר רפואי הופך במהרה לתעלומה סוחפת עם הפתעה גדולה בסופה. כנראה שרוב האקדמיה לא באותו ראש שלי לגבי הסרט הזה, אבל זה עדיין מפתיע שעבודה כה מוקפדת נעלמת לחלוטין מהמפה.

פרסי אופיר 2025 מעמידים את האקדמיה הישראלית בפני דילמות קשות. החמישייה הסופית אמנם מציגה מגוון ייחודי של קולות קולנועיים, אבל ההחמצות הכואבות – במיוחד של "חיים ללא כיסוי" ו"ברנינג מן" – מעלות שאלות על טעמה של האקדמיה.

"שפה זרה" נראה כמועמד המוביל בזכות הרמה הקולנועית הבוגרת והפוטנציאל הבינלאומי שלו, בעוד "כן" מציע קולנוע אמיץ ובלתי מתפשר. הזוכה ייצג את ישראל במרוץ לאוסקר, כשהמאבק צפוי להיות צמוד בין הסרטים החזקים של השנה.

טקס פרסי אופיר 2025 יתקיים ביום שלישי, 16 בספטמבר בסינמה סיטי גלילות , בהנחיית תום יער ושירה נאור. הטקס ילווה במשדר חי וחגיגי של "ערב טוב עם גיא פינס". השנה יתחרו 88 מועמדים ב-19 קטגוריות, כאשר לראשונה נוספה קטגוריית סרט האנימציה הקצר.

פרס מיוחד לשלישיית "מה קשור"

האקדמיה תעניק פרס הוקרה מיוחד על הישגים מקצועיים לשלישיית "מה קשור" ולשותפיהם ליצירת הסרט "לשחרר את שולי סאן". הפרס מוענק מדי כמה שנים על הישגים יוצאי דופן בתחום הקולנוע.

מנימוקי האקדמיה: "בשעה שעולם הקולנוע הישראלי – יוצרים וקהל כאחד – מתמודד עם אתגרי התקופה, הצליחו חברי 'מה קשור' לרשום את אחד השיאים הגדולים בתולדות הקולנוע המקומי." הסרטים "לשחרר את שולי" (2021) ו"לשחרר את שולי סאן" רשמו הישג של יותר מ-2.2 מיליון כרטיסים, כאשר הסרט החדש חצה כבר את רף מיליון הצופים תוך שלושה שבועות בלבד.

הסרט "לשחרר את שולי סאן" בבימויו של בן בכר מתמקם במקום החמישי ברשימת הסרטים הישראליים הנצפים ביותר בכל הזמנים, במרחק של כ-350 אלף כרטיסים בלבד מהמקום הראשון. ברשימת הסרטים הישראליים הנצפים ביותר נמצאים: "אסקימו לימון" (1.35 מיליון צופים), "לשחרר את שולי" (1.23 מיליון), "קזבלן" (1.22 מיליון), ו"סאלח שבתי" (1.18 מיליון).

פרס מפעל חיים לאורי ברבש

האקדמיה תעניק השנה את פרס מפעל החיים לבמאי וליוצר אורי ברבש, לציון 50 שנות יצירה. ברבש, אחד הבמאים הישראליים המשפיעים ביותר, החל את דרכו בשנות ה-70 וביים סרטים מכוננים כמו "מאחורי הסורגים" (1984) שהיה מועמד לאוסקר ו"אחד משלנו".

מנימוקי האקדמיה: "ברבש ממשיך בעשייה אמנותית חסרת פשרות, שמשאירה חותם עמוק על התרבות הישראלית. לצד אחיו, התסריטאי והסופר בני ברבש, הוכיח שסרטים אישיים ופוליטיים יכולים להפוך להצלחות קופתיות מקומיות ובינלאומיות."

עם היוודע דבר הענקת הפרס, מסר ברבש: "זוהי גאווה גדולה לזכות בהוקרת האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה. כולנו שליחי ציבור וחובתנו בימים נוראים אלו לשמור על ערכי מגילת העצמאות. יצירה מקורית, חופשית, חסרת גבולות ופשרות היא החמצן לחברה דמוקרטית."