בפרק ה-23 של "סינמה שו"ת", פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח אבי לודמיר את התסריטאי והשחקן שראל פיטרמן, יוצר פורה שעובד במקביל על מגוון רחב של פרויקטים בז'נרים שונים – מקומדיה לדרמה, מבוגרים לנוער, מהעולם החילוני לעולם החרדי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שראל פיטרמן בפודקאסט סינמה שו"ת באולפן סרוגים

להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים – לחצו כאן

פיטרמן, בן 43, הוא אחד הכותבים הפעילים ביותר בישראל כיום. ברזומה שלו: "בחורים טובים", "לרוץ על החול", "מה כבר יכול לקרות", "מגן דוד דרום", "למה מי מת", "פול ספיד", "בת השוטר" ועוד. כרגע הוא עובד על "בחורים טובים 3" יחד עם חווה דיבון וארז תדמור.

העבודה בשותפויות

הסוד להצלחתו של פיטרמן טמון בגישתו לעבודה: "אני בן אדם של אנשים. אני לא אוהב לכתוב לבד. כתיבה היא חוויה שיש בה המון בדידות וכאב ותסכול. לרוב אני מוצא לעצמי בהתאם לפרויקט את השותפים הנכונים שילכו איתי את הדרך ויהיו השותפים שלי לפרויקט – יפרו אותי ואני אפרה אותם, וביחד נגיע ליצירה".

הוא מסביר: "אני יודע על עצמי שאני לא איזה דיאלוגיסט מעולה, אבל בסטוריטלינג ובבניית סיפור ובבניית מבנה ובבניית ארקים של דמויות – בזה אני טוב. אני בדרך כלל מנסה למצוא אנשים שישלימו אותי ויכניסו עולמות תוכן אחרים לתוך העבודה".

המסע של פיטרמן התחיל בשחקנות, מתוך מסורת משפחתית מפתיעה: "סבא של סבא שלי מצד אמא שלי היה אחד השחקנים הכי גדולים באוסטריה במאה ה-19. אדולף פון זונטל היה המנהל האמנותי של הבורגתיאטר באוסטריה, השחקן היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה מהקיסר פרנץ יוסף. כשהייתי קטן ישר זיהו שיש לי כישרון משחק, ומגיל ארבע נשלחתי לחוגי תיאטרון".

הדרך לכתיבה החלה כשעבודת השחקנות נפסקה: "פתאום כל העבודה הקשה, מאות ימי צילום והצגות, הכל נלקח במשך שנה אחת. פרויקט נפל אחרי השני". הנקודת המפנה הייתה באודישן לצומת מילר: "ישבתי ליד שחקן מבוגר בן 58 והייתי לחוץ להגיע הביתה לבת שלי, והוא אמר לי: 'איזה מקצוע מזוין, אני בן 58 ואני מחכה פה כבר שעה וחצי'. יצאתי מהאודישן, חזרתי הביתה ואמרתי: זה נגמר. התחלתי לכתוב".

פרק מעניין במסעו היה עולם הסטנדאפ: "הייתי סטנדאפיסט גרוע, באמת באמת מזעזע. אבל זה המתנה הכי גדולה שקיבלתי היום ככותב. הלוואי והכריחו את כל התלמידים בסם שפיגל ובאוניברסיטת תל אביב ללמוד סטנדאפ".

הוא מסביר את הלקח: "כשאתה עולה לבמה ומספר בדיחה יש מולך קהל ואין לך לברוח. זה הצחיק – זה לא הצחיק. הסטנדאפ מלמד אותך להכיר קהל, והבנה עמוקה של קהל וקהלים שונים ממגזרים שונים נותנת לך המון כוח ביצירה".

(צילום: יח"צ)

החיבור לעולם החרדי

אחד ההיבטים הבולטים ביצירתו של פיטרמן הוא עבודתו על תכנים העוסקים בעולם החרדי, שהתחילה בתפקידו בסדרה "שטיסל": "החיבוק שאני קיבלתי בשטיסל היה ענקי. לקחו אותנו לסוף שבוע במאה שערים, אכלנו צ'ולנט ביחד, היה איזה הרגשה של קהילתיות מאוד גדולה".

הוא מתאר את התהליך: "היה לנו את שלמה ווידר שהיה הולך איתי בבני ברק ומלמד אותי איך לפתוח את הספר, איך לסגור את הספר, מתי לנשק, מתי להרים, איך לסחוב את השקית. ממש הרגשתי שאני נשאב לתוך העולם הזה בעשייה".

החיבור הזה המשיך מעבר לשטיסל: "מזהים אותי עד היום. הייתי עכשיו בניו יורק עם ההצגה שלי והגיע איזה בחור חרדי שיש לו חנות אלקטרוניקה. קהילה חרדית בטורונטו לפני שבע שנים שלחה לי הודעה באינסטגרם: 'אנחנו אוהבים אותך, אנחנו רוצים שתבוא לבדר אצלנו בפורים'. הם חשבו שאני חרדי".

פיטרמן מדגיש את החשיבות של יצירה שנותנת ערך לצופה: "היצירה האמיתית היא אלטרואיסטית. היא אמורה לספק איזשהו ערך לצופה שלך – אם זה נקודת מחשבה חדשה, תפיסת עולם, מלודרמה, רגש, זיכוך, צחוק".

הוא חושף את המניע האמיתי שלו: "אני חולה על סיפורים – באמת. הנפש שלי אוהבת סיפורים, כל מיני סוגים של סיפורים. אני תמיד אומר שהסיפור אומר לי מה הוא רוצה להיות – אם הוא רוצה להיות סדרה, אם הוא רוצה להיות סרט, לפעמים הופך להיות הצגה".

הפרויקט הרגשי והפספוס הגדול

כשנשאל על הפרויקט שהוא הכי מחובר אליו רגשית, פיטרמן מזכיר את "למה מי מת": "זה היה מבוסס על חבר שלי שניצח את הסרטן. הוא אמר לי: 'בעזרת הומור ניצחתי את הסרטן, בוא תכתוב לי סדרה'. כתבנו קומדיה רומנטית על סרטן".

הסדרה לא קיבלה את התהודה שציפה לה, אבל השפיעה עמוקות: "היה לי חברה טובה שתוך כדי הכתיבה חלתה בעצמה. בפרק 11 היא נפטרה. כשהסדרה יצאה, החבר שלי שלח לנו הודעה שהוא קיבל ממישהי בארצות הברית שיש לה סרטן שלב ארבע סופני, והיא כתבה לו שהסדרה הזאת – זה הפעם הראשונה שהיא צחקה בשנה האחרונה".

על התעשייה הישראלית

למרות התפוקה הגבוהה, פיטרמן מעיד על הקשיים בתעשייה: "התעשייה שלנו בנויה על מגבלות – השפה שלנו, הגודל של השוק. יש פה המון יוצרים מוכשרים שמתחרים על עוגה קטנה מאוד". הוא קורא להגדלת ההשקעה בתרבות: "בלי קהל אין קולנוע, בלי צופים אין טלוויזיה. אנחנו צריכים להשקיע מסיבי בתרבות וביצירה כי זה יהפוך אותנו כמדינה וכחברה".

שראל פיטרמן מייצג דור של יוצרים ישראליים שמצליחים לעבוד במגוון פלטפורמות וז'נרים תוך שמירה על איכות גבוהה ורגישות לקהלים שונים. כפי שהוא מסכם: "אתה צריך סקרנות. אם יוצר לא סקרן אז הוא נגמר. כשנגמרת הסקרנות אז הוא מתחיל לייצר על פס יצור בלי אטצ'מנט למה שהוא עושה".