מינויו של אריאל בית הלחמי למאמן נבחרת ישראל במרץ 2023 עורר ויכוח ציבורי נרחב. הסיבה? הקריירה שלו בקבוצות בוגרים לא מרשימה במיוחד.

ללא תארים, עם קדנציה קצרה אחת במועדון גדול והישגים בודדים כמו העפלה לגמר גביע המדינה בתחילת שנות ה־2000 או לחצאי גמר הפלייאוף. עונתו האחרונה טרם המינוי הייתה אף היא מאכזבת, כשעזב את אילת שנקלעה לתחתית וירד ליגה עם גלבוע/גליל.

למרות זאת, באיגוד בחרו בו להוביל את נבחרת ישראל ביורוסאקט הקרוב.  לא בגלל הרזומה הקבוצתי, אלא בזכות ההצלחות המרשימות עם נבחרות העתודה, כולל שתי אליפויות אירופה רצופות ב־2018 ו־2019, ובעיקר בזכות הקשר הקרוב עם כוכבי נבחרת העתודה אז, וכוכבי הנבחרת הבוגרת כיום-  דני אבדיה, ים מדר ויובל זוסמן. לאחר הטראומה ביורובאסקט 2022, שכללה קרבות פנימיים וסאגת אבדיה-מדר, היה ברור לאיגוד שדרוש מאמן שהשחקנים סומכים עליו ומרגישים איתו בנוח.

אבל האם זה מספיק? התבטאות אומללה של בית הלחמי בפודקאסט, שבה הכתיר את ים מדר כרכז ראשון והתעלם מתמיר בלאט, הובילה לקרע. בלאט לא היה מוכן לותר על אותה אמירה, והחלית לא להגיע לשום זימון של הנבחרת מאז. דבר שהוביל לאי זימונו לאליפות אירופה עצמה. אך עובדה זו משאירה את הנבחרת חסרה, בלי רכז מוביל נוסף חוץ מים מדר, וסיכון סיכויי הנבחרת בשביל "סדרת חינוך", כל זה כשבית הלחמי ויתר על אחד הרכזים היצירתיים ביותר שנולדו במדינה.

מבחינה מקצועית, הסגנון ההתקפי המהיר, אשר מאמין בתקיפה מהירה של הטבעת וסיום בשניות הראשונות של ההתקפה,  וההגנה מלעת החילופים שיכולים (במקרה הטוב) ליצור כאוס אצל היריב, עובד נהדר בנבחרות צעירות, אך השאלה היא אם שחקנים ונבחרות מנוסות ייפלו בפח של כדורסל “בלגניסטי”.

היורובאסקט הקרוב יהווה מבחן עליון: האם הקשר האישי עם השחקנים והעבר המשותף יצליחו לפצות על היעדר רקורד מרשים בקבוצות בוגרים – או שמא יחשפו את מגבלותיו של המינוי.