איננו מחנכים לשנאה חס ושלום, תורתנו מלאת אהבה. יש לנו הרבה אמפתיה, לטועים מדרכה של תורה, מזדהים עמוקות עם הייסורים שהם עוברים, עם הכאב והטלטלות, אך אין בנו שמץ לגיטימציה לעבירות. כן, אנחנו מחנכים לאהבה, ודווקא בשל כך כדי שלא ניכשל בלגיטימציה אנו מחנכים להבדלה.

האמת שזה לא חינוכי לשלוח את צעירינו להופעות של זמרים וזמרות שעולמם המוסרי והרוחני רחוק מתורה ומצוות. בשירה והופעה מתעוררים רגשות חזקים ודמיונות, הנפש מתפעלת ביותר, ואם השיר נוגע, באופן הביצוע, במלל ובאיכות ההפקה, מתפתחת הערצה.

לנוער שלנו מגיע יותר מזמר פשוט, אנו צריכים להרוות את נשמתו בתכנים עמוקים יותר, שבאו מיוצרים שטרם טבלו עטם בדיו, טבלו גופם ונשמתם באור וטהרה.

הטעות המצערת של הזמנת זמר שחי הפוך מרצון ה' על ידי מועצה שתושביה דתיים, נובעת מחוסר שימת לב. כולנו מוקפים בתרבות שאינה מקורית, אינה שואבת השראה ממקורותינו, מוצפים בתכנים מערביים, ונלכדים ברשתות.

המוזיקה שבאה מבית היוצר החילוני, נעשית בצורה מושכת, ברמת השמע, וההפקה הוויזואלית, הדמיון עובד שעות נוספות, ודעת האדם הולכת לאיבוד, הביקורת מוחלפת בהזדהות עיוורת.

הפולמוס סביב הופעת עדן חסון, הוא נקודת ציון חשובה לא רק באופן נקודתי, אלא פותחת צוהר לצורך בסידור ודיוק עולמנו הערכי והתרבותי.

גדלנו בבית המדרש של הרב קוק זצ"ל, והסכנה להיכשל מתוך אהבת חינם אורבת לפתחנו, שכן בשונה מהחרדים, הממשק עם אחינו החילוניים ותרבות המערב הוא בדציבלים גבוהים, כך שהמרחק בין אמפתיה ללגיטימציה הוא כחוט השערה.

הציבור הצביע ברגליו במיזם ג' אלול בו אלפים רבים התקבצו בתרבות קודש סביב אורות הקודש. הלוואי ועדן חסון יחזור בתשובה שלמה ויופיע לשמחת כולנו ממקום טהור ועמוק יותר, מעומק נשמתו שרוצה גאולה ותורה שלימה.