ניסיונות רבים נערכו ללכת בעקבותיהם של חז״ל על התורה (כגון: ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה), ולנסח במשפט קצר את אחד היסודות הרעיוניים המקיפים של משנה רוחנית מסוימת. גם משנת הכהן הגדול מאחיו, הרב קוק זצ״ל, זכה לכך.

הרב צבי יהודה זצ״ל, לדוגמה, תמצת בשתי מילים את בשורתו: ״התורה הגואלת״. הרב הנזיר זצ״ל כתב שיסוד משנתו היא ״אורות הקודש״ – לא רק כשם של ספר אלא כהופעה של הקודש באופן מאיר. בין השאר הוא ראה את ״תורת האחדות הכוללת״ כאחד הנדבכים המרכזיים של משנה זו.

מהי האחדות הכוללת ? זו האמונה העמוקה שאין לך דבר שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה. כל ההופעות כולן בעולם טומנות בתוכן ניצוצות מהאמת הרחבה והעמוקה. מוטל עלינו לחשוף אותן, להתקשר בהן, ללמוד את היחס בין האמיתות השונות, לאהוב את המחלוקות כי דווקא הן מביאות שלום בעולם בכך שהן מכירות במשקל מסוים של כל דבר, והן מעצימות את העושר הנפשי הגדול של כולם.

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. (צילום: ארכיון המדינה)

כמעט כל עמוד במשנתו מבטא את משנת תורת האחדות הכוללת. הרב לא הותיר תנועה רוחנית כלשהי בלי לזקק את יסודות האמת שבה, ולבחון כיצד ניתן להכניס אותה לתוך התמונה המלאה. דברים שאיני יודע להסביר, אך הם כתובים במשנתו, כותבים אפילו על עמלק כי מחייתו היא רק מתחת השמיים, אך לא מעל השמיים.

זהו אחד המופעים העוצמתיים ביותר של בקשת הניצוץ מכל מקום בו היא נובעת. בין כשמדובר בתנועות רוחניות פנים אמוניות, ובין כשמדובר בתנועות פוליטיות או ברעיונות הלקוחים מהעולם ״הכל כלול וכוללם יחד״.חשוב להדגיש: לא מדובר כלל בפלורליזם, ואפילו לא בסובלנות. שכן הראי״ה צעד צעד נוסף, והכריע בין הצדדים השונים. הוא לא היו פוסט-מודרני במשמעות שהכל נכון. להפך, הוא ראה חשיבות עליונה בעיצוב ההכרעה. אולם הכרעתו הייתה עשירה.

הכתוב השלישי שאותו הוא חיפש לא היה בחירה בצד אחד באופן מוחלט, אלא בהצבת הדרך להביא לידי ביטוי את כל צדדי האמת, ואת היחס ביניהם.

כמה אנחנו צריכים את ההדרכה הזו. הרבה מהמתחים הרוחניים והדתיים, כמו גם הפערים והפילוגים הפנימיים היו מתעצבים בדרך אחרת אם מלכתחילה היינו מאמצים את הכרת היסוד שגם הצד השני נושא בחובו רצון טוב, אמת מסוימת, צדדים חיוביים וכדו׳. זה היה הופך אותנו להרבה יותר עשירים מבחינה רוחנית, וקשורים מבחינה חברתית, ומאירים באור השפע הגדול שיש בדרך זו.