על אהבתנו הכנה לאחינו החרדים

אני מרגיש חובה נעימה לפתוח את מאמרי בציטוט מהרב קוק זצ"ל שבימים הללו מלאו שמונים שנה לפטירתו, ודבריו דרכו ותורתו לא נס לחם.

הרב כותב באורות (אורות ארץ ישראל פסקה ב'): "לא שוללים אנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים באיזו צורה שהיא, רק את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, כי זהו אסון שאנו חיבים ללחום אתו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה".

מי שקצת מבין דבר, יודע שכל מה שדיבר הרב על חזון הגאולה, על לאומיות, על תהליך של תחיית האומה בארצה בימיו, נבע מתוך תורת הפנימיות. הכל נבע מהסתכלות פנימית על מהלכי המציאות.

כידוע תהליכי התחיה לוו בצורה לא פשוטה ובעייתית, בתהליך של תנועת ההשכלה, שגרמה לחילוניות ולכפירה. הפלג שנקרא חרדי (-אני בכוונה לא מתעסק כעת בהגדרות), התנגד לכל התהליך באופן גורף בשל סטיות אלו, אולם הרב הביט מתחת לפני השטח ומבעד לאפלה, והבחין שמתחולל כאן תהליך ארוך פנימי שכולל בתוכו גם בירור בתנועות השליליות האלו. שלא נבין לא נכון, הוא לא הסכים כהוא זה לכפירה, הוא מחה נגדה ולחם בעד התורה ומקיימייה. אלא שהוא ראה בזה בירור פנימי, והזדמנות לקרש מקפצה- לרומם את היהדות, להרים את החול ולחבר אותו לקודש בארץ הקודש ע"פ התורה. הוא ראה בכוחות החוליים, המדעיים, כהכרחיים, והכל נבע מתוך מבט מעמיק שמחובר לתורת הסוד, תורת הרזים. עד כאן הרקע לפסקה שהובאה לעיל.

התבלבלנו במחלוקת עם החרדים

יש לנו מחלוקות עם הציבור החרדי, ולפעמים הם גם חריפות, אבל, וזה האבל הגדול, שכחנו במה אנחנו חולקים עליהם. ולא רק ששכחנו אלא שגם התבלבלנו. זה בדיוק מה שהרב זצ"ל כותב- אנחנו לא שוללים כל רגש של יראת שמים, של תורה, לא שוללים כל ריח של תורה. המחשבה הטועה והנפוצה כיום שכל מה שנראה כחרדי הוא "לא אנחנו", זוהי מחשבת טעות יסודית. הרי אנחנו שותפים מלאים למסורת של תורה, ליראת שמים, לאמונת חכמים ולדיבוק חברים, לחינוך תורני, לצניעות, למידות, לאמונה וערכים.

לצערי הרב, חלק מהציבור שלנו (הדתי לאומי), מושפע רבות מתרבות המערבית, הפוסט מודרנית, עד שהשיכרון מתרבות זו, גורמת להפנות גב לכל מה שמריח "ריח של תורה" ו"מסורת של תורה", לפעמים לא הרצון לחיות באמת חיי תורה של יראת שמים מפעם בנו, אלא רק רצון לחיות את ה"חיים היומ-יומיים", ומה לעשות? גם יש "תורה" שדורשת משום מה כל מני דברים, אז איך שהוא צריך לסדר אותה לפי מה שנוח לי, מתאים לי, הכול "לי". ואם אפשר להקל ולעקם את התורה עבור עולמי ועבור חיי הפרטיים, אז למה לא?

יש אנשים שרוממות אהבת ישראל בגרונם, אך אינם מוכנים להיפגש ולדון ביחד עם הציבור החרדי על המשותף. רק עם קיבוצניקים ותל אביבים הם מוכנים לדבר על המשותף, שהרי עימם באמת יש משותף תרבותי לחלקנו.

DSCF1824
הרב חן קורקוס עם הרב אליהו זצ"ל (באדיבות המצולם)

יש לנו מכנה משותף עם הציבור החרדי

פעם מו"ר מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל התבטא ואמר: "ישראל שחטא- ישראל הוא", אבל גם "ישראל שלא חטא – ישראל הוא"… אני לא מכליל, אבל בהחלט ישנם אנשים כאלו בתוכנו ועל עמדתם אני כותב. עלינו לזכור ולהזכיר בקול רם- אנחנו לא שוללים רגשי תורה ויראת שמים! אנחנו שותפים להם. מה שאנחנו שוללים הוא הפניית עורף לתהליכים שהקב"ה מביא על האומה עבור תחייתה, ובכלל זה חשיבות מדינת ישראל והצבא, והיחס לעולם החול.

נכון, יש גם מין המשותף ביננו לבין ציבור החילוני- מסורתי, שיש לו ערכים כמו חופש, שיוון, סובלנות, יישוב הארץ, צבא, כלכלה ועוד. אך לא פחות מזה, ואף יותר, יש לנו הרבה מין המשותף ביננו לבין הציבור החרדי, שיש לו ערכי תורה והלכה, נאמנות לחז"ל ולמסורת, כבוד לתורה, תרבות תורנית, מידות, כיבוד הורים, חינוך ועוד. נכון, גם בציבור הדתי והחרדי יש את השוליים. אך אני מדבר בעיקר על ה"דרך", על מה ש"הדרך" העיקרית מנחה אותם.

את היתרונות, את הטוב, זה מה שהרב קוק זצ"ל רצה שניקח מכל ציבור. את החלק המבורר, המועיל לקדש את ה' בעולם, והמועיל לתחיית עם ישראל בארצו, זה החזון של הרב, עד שיוסרו שמות הבעלים, ונהיה עם קדוש לה' אלוקינו.

שנזכה ש"לעתיד לבוא" יוסרו שמות הבעלים- חילוני, מסורתי, דתי, חרדי, ונתאחד באמת, ונהיה עם ה' קדוש ומקודש, וכל ציבור ייקח רק את הטוב מהשני, באור התורה ולא באור הכפירה. לענ"ד חשוב שכל ציבור ינסה ליצור שיח אמתי וכנה עם הציבור השני, וכל ציבור ייקח את הטוב מהשני ויזרוק מעצמו את הפסולת שנגוע בו (כולל כולם).

==

הרב חן קורקוס הוא מרבני דרך אמונה.