זילברשץ: נשים שהוטרדו מינית גם אשמות

לפרופ' יפה זילברשץ שמונתה היום על ידי שר החינוך נפתלי בנט לתפקיד יו"ר הות"ת של המועצה להשכלה גבוהה, יש דעה מוצקה בנושא הטרדות מיניות.

בראיון בשנת 2004 לורד לוי-ברזילי בעיתון 'הארץ' התייחסה זילברשץ שהייתה ועודנה אחת הבכירות באוניברסיטת בר אילן לפרשת פיטוריו של דוד ויינברג שהיה איש היח"צ של האוניברסיטה אחרי שהואשם בהטרדות מיניות של מספר עובדות, כשהוא מנגד טוען כי העובדות הן שהתנהגו בצורה פרובוקטיבית ולא ראויה.

זילברשץ שימשה כדיקן הפקולטה למשפטים ונתנה עדות אופי לטובת ויינברג (יחד עם פרופ' ידידה שטרן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ואחרים) והתייחסה לפרשת ההטרדות המיניות, כשהיא לא מורידה מאחריותה של האישה המוטרדת:

"לטנגו מעין זה דרושים שניים", אמרה זילברשץ בראיון לעיתון 'הארץ', "עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה. אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה קו"

על השאלה האם היא רומזת כי המתלוננת הזמינה והביאה על עצמה את ההטרדה או את המעשה המגונה, השיבה זילברשץ: "אני לא רומזת. אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים."

"אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת. לעתים מדובר ביחסים קורקטיים לחלוטין, לעתים ביחסי חיבה מיוחדים לאדם כזה או אחר, לעתים זה גולש לסוג של פלירט מילולי, וכן הלאה. מתי זה מתפוצץ? בדרך כלל כאשר הגבר (ברוב המקרים) הולך צעד אחד רחוק מדי לטעמה של האשה. בדרך כלל זה לא בא יש מאין. זה לא נוחת מהירח. את המעשים האלה גברים לא מבצעים עם הקיר!".

בהמשך הראיון היא התחמקה מלהגיד האם גם באותו מקרה המתלוננת אשמה, ולמרות היותה משפטנית מוערכת טענה כי לא תמיד בית המשפט הוא הכתובת לתלונות: "זה נושא עדין ומורכב, רב גוני, ואני לא סבורה שהדרך הנכונה לטפל בו היא בהכרח הזירה המשפטית הפלילית. מקרים רבים זקוקים למסגרת טיפול גמישה יותר, שיכולה להכיל את המורכבות שלהם ולא לחרוץ דין בשחור לבן. כי זה אף פעם לא שחור לבן. לא סתם המחוקק קבע וייסד בתי דין משמעתיים פנימיים במוסדות ציבוריים. מקרה כמו זה, מוטב היה לו אילו התברר בוועדת המשמעת של בר אילן, ואילו התמצה בכך".

לא תמיד ללכת למשטרה

זילברשץ הוסיפה דעה אותה כינתה לא פופולארית, לפיה "כשגבר כופה בכוח יחסי מין על אשה. שיימק בכלא. שימצו עמו את כל חומרת הדין. שם אין מה לדבר על טיפול פנימי", אבל במקרים של הטרדה מינית שאין בהם שימוש בכוח פיזי, "כמשפטנית אני סבורה שיש בהחלט מצבים שראויים לטיפול בפנים. דעת הקהל בישראל נעה מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה בכל מה שנוגע להטרדות מיניות ומעשים מגונים. ממצב שבו נשים היו חשופות וחסרות הגנה כמעט לגמרי, הגענו למצב של ריבוי תלונות שווא. החוק הקיים מעודד ומדרבן נשים, במקרים שאולי לא היו צריכים להגיע לטיפול ברמה פלילית, לפנות להליך פלילי. דעתי היא שהחוק נתן בידי נשים כלי שהוא אולי חזק מדי. ואיני היחידה שחושבת כך."

בסופו של הראיון מביאה זילברשץ דוגמה בה גילו היא ומרצה אחר בקמפוס, אשה בוכיה שהוטרדה על ידי עובד תחזוקה שנמצד אליה בכוח ושלח ידיים. היא מתארת את העובדת כבחורה נאה 'אחת שגם בלי שתתכוון ובלי שהיא מודעת לכך, היא עושה חנדלעך'. בסופו של דבר, בהתאם לבקשת המתלוננת, לא הוגשה תלונה אלא העובד פוטר "בתוך יומיים זה היה מאחוריה. מאחורינו. לשביעות רצון כולם. בלי משטרה. בלי משפט. בלי כל החשיפה המביכה. ובעיקר בלי כל הנזק הנוסף שהיה נגרם למתלוננת. בלי כל המהומה הנוספת המיותרת".

מאוניברסיטת בר אילן נמסר בתגובה: "מדובר באמירה לא מוצלחת מלפני 11 שנה ופרופ זילברשץ  חזרה בה ממנה מיד והבהירה כי איננה משקפת את דעתה. יש לציין כי בתפקידים שמילאה עד היום פעלה פרופ' זילברשץ לקידום נשים ולמיגור כל הטרדה על רקע מיני."