כאן נולדה הדמוקרטיה הישראלית: מוזיאון הכנסת נפתח בבית פרומין

לרגל חנוכת מוזיאון הכנסת בבית פרומין, משכנה הראשון של הכנסת בירושלים, השיקה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ספר חדש מאת מיכאל יעקובסון. הספר "בית פרומין" סוקר את תולדותיו של הבית ההיסטורי – מהחוקים המרכזיים, האירועים והנאומים הבולטים שהיו מנת חלקו בעת ששימש כבית המחוקקים. בנוסף, מתואר במאבק לשימורו, אותו הובילה המועצה לשימור אתרים ועד חקיקתו של חוק מוזיאון הכנסת ופתיחתו של המקום לציבור הרחב.

הספר רואה אור בהוצאת ספריית יהודה דקל-המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, בשיתוף משרד המורשת.

תכנון ובנייה של בית פרומין

בית פרומין, הממוקם ברחוב המלך ג'ורג' 24 בירושלים, נקרא על שמה של משפחת פרומין (בעלי המפעל הידוע לדברי מאפה), שיזמה באמצע שנות ה-40' את הקמתו כמבנה שישלב מגורים ומסחר. לתכנון הבניין נבחר האדריכל הירושלמי ראובן אברם (אברמוביץ'), שהיה אחראי על תכנון שורה של מבני מגורים ומשרדים בעיר. הבנייה החלה בשנת 1947. היא נעצרה עם פרוץ מלחמת העצמאות לאחר שהושלמו שלוש קומות מתוך השש שתוכננו במקור.

הפיכתו למשכן הכנסת

בינואר 1950, נבחר בית פרומין לשמש כמשכנה של הכנסת. עד אז קיימה הכנסת את ישיבותיה בתל אביב, ובהמשך בבניין הסוכנות היהודית בירושלים. בית פרומין הופקע מבעליו מתוקף צו שהוציאה הכנסת שנה קודם ל"הסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום". ראובן אברם נקרא לבצע את ההתאמות שיאפשרו את הסבתו לבית המחוקקים.

ב-13 במרץ 1950, נערכה הישיבה הרשמית הראשונה של הכנסת בבית פרומין. זה היה באירוע ממלכתי שציין את קביעת מעמדה של ירושלים כבירת מדינת ישראל.

חוקים ואירועים היסטוריים

הכנסת פעלה בבית פרומין בין השנים 1950-1966 (מהכנסת הראשונה ועד השישית). במהלך שנים אלו, נחקקו כמה מהחוקים המרכזיים בתולדות המדינה, ובהם 'חוק יסוד: הכנסת', 'חוק יסוד: מקרקעי ישראל', 'חוק יסוד: הנשיא', 'חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם', חוק השבות, חוק שיווי זכויות האישה, חוק חינוך ממלכתי, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק התכנון והבנייה, חוק איסור לשון הרע ורבים נוספים.

לאורך השנים, התרחשו בבניין לא מעט דיונים סוערים, למשל בנושא הסדר השילומים מגרמניה. כמו כן, היו כמה אירועים חריגים, שהבולט בהם היה השלכת רימון רסס מהיציע אל שולחן הממשלה ב-29.10.57. בפיצוץ נפצע קשה שר הדתות, משה שפירא. ראש הממשלה, דוד בן גוריון, והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל נפצעו באורח קל. בעקבות האירוע, הוקמו משמר הכנסת והיחידה לאבטחת אישים בשב"כ.

לאחר תקופת הכנסת

עם הקמת משכן הכנסת הנוכחי, סיים בית פרומין את תפקידו כבית המחוקקים. ישיבת הכנסת האחרונה בו התקיימה ב-10 באוגוסט 1966. לאחר יציאתה של הכנסת, שימש הבניין את משרד התיירות. בהמשך, את משרד הרישוי, את בית הדין הרבני ועוד.

המאבק לשימור

למרות שאין חולק על חשיבותו ההיסטורית, ולמרות שכבר בשנת 1968 נכלל בית פרומין ברשימת המבנים לשימור בירושלים, הוא נמכר בסוף שנות ה-90' ליזם פרטי. היזם השכיר אותו חזרה למדינה. במקביל, התחילו גורמים פרטיים לקדם תכנית להרוס את המבנה ולהקים במקומו בניין רב קומות.

בראשית שנות ה-2000, אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תכנית להריסת בית פרומין (למעט חזית הבניין). תכנית זו נועדה להקמת מגדל בן 16 קומות למגורים, מלונאות ומסחר במקומו. בעקבות ההחלטה, יצאה המועצה לשימור אתרים למאבק ציבורי להצלת בית פרומין, לשימורו ולהפיכתו למוזיאון הכנסת גם מתוקף חקיקה.

המאבק – אליו הצטרפו פוליטיקאים מהעבר ומההווה מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכן אישי ציבור ואזרחים רבים – הוכתר בהצלחה. הוא נחשב עד היום לאחד המאבקים הציבוריים האפקטיביים ביותר בארץ. בשנת 2010, אושר בקריאה שנייה ושלישית 'חוק מוזיאון הכנסת'. בעקבות זאת, נרכש בית פרומין חזרה על ידי המדינה, ונבחרה מועצה מייעצת ליו"ר הכנסת בענייני הקמת המוזיאון.

הבית עבר תהליך ארוך ויסודי של תיעוד ושימור. זאת בליווי צמוד של אדריכלים, מהנדסים ואנשי המועצה לשימור אתרים. כאמור, נחנך רשמית בשבוע שעבר.

קולות מהשטח

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, עמרי שלמון: "בתולדותיו של בית פרומין נשזר סיפור המדינה בראשית דרכה. אלה היו ימים דרמטיים שבמהלכם התגבשה דמותה של ישראל בעיצומם של מאבק ומלחמה. לכן, התבקש לייסד בבית זה את מוזיאון הכנסת. המוזיאון יציג את סיפורה של המדינה בעשור הראשון להקמתה. המאבק לשימורו של בית פרומין – אותו הובילה המועצה לשימור אתרים – עומד בחזית המאבקים לשימור מבנים ומתחמים בעלי חשיבות לאומית.

בזכות מאבק זה, מעטים כיום המקרים בהם מכינים, בקלות דעת בלתי נסבלת, תכניות הריסה למבנים בעלי חשיבות כה רבה למורשת המדינה. תודה לכל מי שתגייס בשעתו למאבק להצלת הבית ושימורו. ותודה לכנסת על החוק שיבטיח את עתידו כמוזיאון".

מנהל מוזיאון הכנסת, ד"ר משה פוקסמן-שע"ל: "בית פרומין עבר מתיחת פנים בתהליך ממושך וקפדני, כולל שחזור מדויק של הריהוט מהתמונות ההיסטוריות. לתוך המסגרת הנאה נוצק תוכן חווייתי. הוא מתמקד בתפקידי הכנסת ובהיסטוריה של הבית. כל זאת, בהתאם לדבריו של יו"ר הכנסת המנוח, שלמה הלל, שהיה גם נשיא המועצה לשימור אתרים, כי 'דמוקרטיה כמוה כצדק – עליה לא רק להיעשות אלא גם להיראות'. הציבור מוזמן לקרוא בספר. חשוב יותר – לבקר בבית".