חוקרים ארכיאולוגיים איתרו ראיות חסרות תקדים, שיכולות להיחשב לדרמטיות ביותר ולספק ראיות חדשות לקיומו של משה רבנו במצרים, ומאשרות את מעמדו כמנהיג היהודים באותה תקופה. בין הממצאים, אותרו כתובות שמספקות, על פי קביעת החוקרים, עדויות ישירות לשמו של משה.

הכתובות נמצאו במכרה אזמרגד בסיני, ששימש במאה ה-18 עד ה-16 לפני הספירה פועלים שמיים‑כנעניים בתקופת הברונזה. ממצא זה מרמז כי פועלים אלה, שלפי החוקרים ככל הנראה היו יהודים עתיקים, פעלו באזור כריית האזמרגד וכתבו את הכתובות שהשתמרו עד היום.

האקדמאי מייקל בר-רון, חוקר אמריקאי-ישראלי ואפיגרף, פרסם ניתוח מחודש של הכתובות וטוען כי הן כוללות שתי התייחסויות אפשריות למשה: "Zot M’Moshe" (זוהי של משה) ו-"Ne’um Moshe" (הצהרת משה). אם האבחנות יוכחו, מדובר בעדות החיצונית העתיקה ביותר לשמו של משה, מאות שנים לפני כתיבת המקרא.

בנוסף, הכתובות כוללות רמזים לפעילות דתית של הפועלים: הן מזכירות פולחן לה' כאל יחיד ("אל") ומביעות התנגדות לפולחן המקומי של האלה בעלת, עם משפטים כגון "חרפה" או "נעזוב זאת", שמעידים על התנגדות דתית בתוך מתחם הכרייה.

החוקרים מציינים כי תהליך התרגום והניתוח נמשך כמעט שמונה שנים, וכל 23 הכתובות שנחקרו מציגות סגנון אחיד, מה שמרמז על מחבר אחד. בר-רון מדגיש שהאזכור של משה נמצא כתוצאה מתהליך ניתוח רחב יותר להבנת המבנה החברתי והדתי של פועלי האזור בתקופה העתיקה, וכי הממצא טרם עבר ביקורת עמיתים מלאה, אך בעל פוטנציאל היסטורי משמעותי ביותר.