יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט נבחר לראשות המפלגה כדי שהציונות הדתית תפסיק להיות ילדת הכאפות של הפוליטיקה הישראלית, והיום הוא נכשל בהבטחת הבחירות הכי גדולה שלו. וזה שלא היו לו כשלונות קודמים כמו בבחירות לרבנות הראשית בירושלים, הכשלון בבחירות המוניצפליות בערים הגדולות, שחרור המחבלים, הקפאת הבנייה וההתרסקות של המפלגה בשליש בבחירות האחרונות שלאחריה הפקרת שירותי הדת לידיים חרדיות נגד הבטחות מפורשות במהלך הבחירות.

אבל כאן יש משהו יותר עמוק. בתי דריינוף אכן נולדו בחטא, כמו שהגדיר הרב אבינר, אבל גם חטאים אפשר לתקן. וניתן היה להסדיר את הבתים באמצעות חוק או מהלך ממשלתי. חוסר היכולת של בנט – מרכיב מרכזי בממשלה כבר שלוש שנים – להשפיע במשהו על ההתנהלות מעידה על עומק הכשלון. זה לא רק שבממשלה לא סופרים אותו ולא מתרגשים מאיומים שלו (ע"ע משרד הדתות לחרדים), אלא עושים לו ולאיילת שקד מהלכים מעל הראש כנראה בכוונה. נתניהו ויעלון יורקים על הבית היהודי (זוכרים את הזובור שעשו לאלי בן דהן?) ובנט מודה בפייסבוק על הגשם.

נקודת השפל החדשה אותה הוריד בנט את הציונות הדתית היא התגוב שלו ל"פיצוי" שהעניק נתניהו למתנחלים בדמות אישור 300 יחידות דיור בבית אל ועוד 400 יחידות דיור בירושלים. לא צריך להיות גדעון סער כדי להבין שמדובר בבדיחה נלעגת. את אותם 300 יחידות הדיור הבטיח נתניהו כבר לפני שלוש שנים לכצל'ה שהיה בכלל באופוזיציה ולהרשקוביץ ושלושת המנדטים הלא משמעותיים של הבית היהודי. אז זה היה סוג של הישג, היום כשבנט ושקד יושבים בקבינט ומשפיעים על שלמות הקואליציה – לברך על המהלך ולכנות אותו "תגובה ראויה ציונית ונכונה" זה להיות האישה המוכה שמודה לבעל האלים.

אחרי כמעט ארבע שנים בראשות הבית היהודי מתוכם כמעט שלוש שנים כשר בכיר בממשלה, ועם שמונה מנדטים, נפתלי בנט מפנטז על הנהגת המדינה ואחיזה בהגה השלטון. בינתיים השחקנים התחלפו, אבל במשמרת של בנט חזרנו להיות ילדי הכאפות של הפוליטיקה הישראלית.