מה היה אומר ז'בוטינסקי?

אקדים ואומר שאיני אוהד כדורגל וצרכן קטן מאוד של ספורט תחרותי, לכן אולי איני רגיש די הצורך לנויואנסים שהיו על המגרש במשחק של ביתר נגד שרלואה. אבל כדורגל הוא הרבה מעבר למשחק.

אם יש שקר שאוהבים לטפח זה שספורט מקרב בין אנשים. זה לא בדיוק שקר, בטח לא שקר רע ואכזר אבל זו התעלמות מהמציאות בשילוב טיפוח תקוות ששוב וסקשוב מתרסקות מול סלע המציאות. הספורט בעולם המטשטש זהויות דווקא עוזר לחיזוק ושימור זהות ייחודית, מובחנת ולעתים מתבדלת. הוא מטפח גאווה מקומית, לאומית, מטפח אחווה של אלו המחזיקים באותן הדעות אל מול משבר הזהות של החברה הפוסט מודרנית.

אפשר למצוא את זה בכל מקום. באירופה שגלי ההגירה הופכים אותה שונה ומגוונת. בארצות הברית שתרבות המהגרים שם שנבנתה על האתוס הפרוטסטנטי, קפיטליסטי והיא משתנה דמוגרפית וזהותית לאנשים מול העיניים. ובשאר המדינות והקבוצות. ביודעין היא שברצלונה היא דגל קאטלוני אל מול ריאל מדריד המייצגת את הממלכה הספרדית. לכן המפלט לזהות מצוי עמוק בתוך קבוצות הכדורגל. אחרי הכל האדם המודרני ואפילו זה המצוי בעולם פוסט מודרני לא יכול לחיות ללא זהות.

באירופה שלאחר טראומת מלחמות העולם, בהם הלאומיות והאידאולוגיות עשו בה שמות. הזהות ירדה כמעט למחתרת והבון טון האקדמי- אינטלקטואלי הוביל ומוביל לתרבות נטולת זהות מובחנת. הדגל נישא משם לכל העולם (שבתווך ישנם שינוים דמוגרפיים לכיוונים שונים שמתרחשים כיום לנגד עיננו). בעולם כזה הכדורגל משמש מפלט.

אפשר גם להגיד בהקשר הזה כי יותר משאוהד הפועל הוא אוהד הפועל, הוא לא אוהד מכבי ובמקרה הנפוץ והרע יותר הוא פשוט שונא את מכבי. תחושת השייכות מתבססת גם על התחושה האי שייכות. זה רק פלא איך אותם חברים יכולים לשבת בעבודה ולאהוב אחד את השני גם אם מתווכחים לפעמים על כדורגל ולפתע ביציעים המחנות הניצים נערכים כמעט לשדה קרב.

הזהות של בית"ר ירושלים נבנתה בתחילת דרכה על תורת ז'בוטינסקי ואיחדה סביבה רבים ממודרי שלטון מפא"י. הם פתחו זהות יהודית, עממית, מסורתית. בעיקר כנגד הזהות הסוציאליסטית החילונית. האינתיפאדות וההטפה האגרסיבית לדו קיום בזמן שהצד השני משתמש באלימות רצחנית דחפה ליצירת זהות של חלק מאוהדי בית"ר ששוללת באופן קטגורי משחקים עם ערבים. יש משהו ישיר, חוצפן ולא דופק חשבון בעמדה הזאת. כל הניסיונות להפיל את זה על גזענות טהורה נוסח גרמניה של שנות השלושים רק חיזקה את התודעה הזו. כי זה נבע מהתחושה שישראל על כל מורכבויותיה מצויה במאבק אכזרי מול הערבים. כמובן בניגוד גמור ליהודים בגרמניה שלא עלו על אוטובוסים עם מטענים. האדם הבית"רי הממוצע מצא לו בית חם לזהות הזו. וככל שהבון טון התקשורתי זייף בהטפה הלא ישרה שלו זה רק חיזק את אותה עמדה מתריסה וישירה. (כמובן שלצד זה ישנם אוהדים שההליכה הקיצונית בצד זה מעוררת בהם סלידה מהקבוצה).

נחזור למשחק מול שרלואה. אותם תלמידי ז'בוטינסקי ונספחיו לא יכלו לשתוק מול אותם אנטישמיים. תגובת הקהילה היהודית בבלגיה רק חיזקה את הפער בניהם לבין הגאווה היהודית הצברית בגרסתה הבית"רית. הקהילה שהתביישה באותם מעשים מול אלו שלא נראים כמו היהודי הכמוש והמתרפס בפני הגוי האנטישמי. ואם ביאליק ייחל לגנב ולזונה העבריים הראשונים, אז הנה יש לנו גם חוליגניים משלנו. על פניו למי שמצפה לייעוד של "עם ככל העמים" זו התקדמות לכיוון נורמאליותה של המדינה.

אז לפני שמצקצקים כדאי להבין את הדברים הללו כדי לדעת איך מטפלים בבעיה. איך מטפחים זהות גדולה וגבוהה יותר מגובה הסוליות שבכר הדשא. ולא יכול להיות רק עיסוק השכם והערב בשבירת הזהות ויצירת עם ישראלי תלוש ונטול שורשים. ערב רב של נושאי תעודות זהות כחולות.