פרשת הרב מהצפון: אין בידינו לבחון את הסיבות

"בד"כ ההתייחסות כלפי הפרשה גם מצד הרבנים היא שהרב מהצפון הוא ´מושחת´ ´מנוול´ וכו´, ושהעיסוק שלו בקבלה גרם לו. האם זו הדרך היחידה והנכונה, האם לא נכון להתייחס אליו כאל רב שנופל, שחי חיים אמביוולנטיים אבל לא מתוך רשעות ושחיתות אלא מחוסר הצלחה בהתמודדות, אך רצונו טוב, שהרי מסתבר שאת המצוות שעושה ותורה שלומד לא עושה כדי להתיר לו עריות בצנעה, אלא לומד כי מאמין ורוצה לעשות טוב אלא שנכשל. גם לענין לימודי הקבלה, נכון שהעיסוק בזה יותר מסוכן, אבל נפילות כאלה יכולות לקרות גם לחכמי ההלכה, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך?"

שלום וברכה,
אין בידי לבחון באופן מדוקדק את הסיבות הגורמות לאיש מסוים ליפול. אני חושב שהטיעון שכתבת בשאלה – "האם זו הדרך היחידה והנכונה" – הוא טיעון נכון מאוד, לאמור: יש כל כך הרבה אפשרויות לבחון למה אנחנו נופלים ומדוע אורבת לנו הסכנה, והניסיון לטעון כאילו הקבלה היא המפילה, כמו גם סיבות אחרות שנאמרו בניסיון לניתוח, יכולות להיות נכונות, כשם שהן יכולות להיות לא נכונות.
כשלעצמי, אני אפוא לא עוסק בניסיון לתאר מפני מה הייתה הנפילה של אדם זה או אחר, ולעתים איני יודע אפילו לאבחן את הנפילות של עצמי ושל סיבותיהן.

ברם, מה שאנחנו כן יכולים לעסוק בו הוא ביצירת מסגרות שהופכות את הנפילות לקשות הרבה יותר. בישיבה בה אני שותף מקובל הכלל של "מסגרת לא מבטיחה – היא מאפשרת", ובהקשר הזה – גם אם ניצור מסגרות מדהימות וטובות, הן לא מבטיחות שלא תהיה נפילה, אולן הן מאפשרות התמודדות ביתר עוצמה עם הנפילות האפשריות האלה. אני חושב שהמסקנה שלנו צריכה להיות שעלינו לדון בשאלת המסגרות שיש בהן כדי לשמור עלינו יותר. מסגרת כזו היא כמובן הקפדה יתרה על הלכות ייחוד, בין במישור הפיזי ההלכתי המובהק ובין ב"ייחוד אינטרנטי" עליו כתבתי לפני שנים רבות רבות.

אבל תהיה זו טעות לחשוב ששם נמצא הפיתרון, בין בשל העובדה שמדובר כאמור במסגרת, ובין בשל העובדה שחלק חמור של הפגיעות נעשה בכלל בין גברים לגברים ובין נשים לנשים, ולאסור ייחוד עם בני אותו מין הוא דבר שמדרדר אותנו למקומות אפלים.

אני יכול להציע מסגרת נוספת להתמודדות עם סכנת הנפילות, והיא השקיפות. אני מאמין כי אדם צריך לחיות בשקיפות, במובן הזה שהוא חשוף יותר: מי שאין לו משמשים וחצרות ודוברים ומקורבים; מי שמנמק את דבריו, ומוכן לענות על שאלות שהוא נשאל ולא מתחמק מהן; מי שאינו מספר לתלמידיו כי מה שהוא מלמד אותם – רק הם זוכים לשמוע, ואסור לספר בשום מקום אחר; מי שנפגש עם אנשים בצורה הגיונית ופשוטה, ולא באפילה ובשעות לילה מאוחרות; מי שאינו מייחס לעצמו כוחות רוחניים וגדולים, וכל מה שיש בו שקוף לעיני הבריות; מי שמעשיו שקופים לבריות, ועל כן אין הוא מתיר לעצמו דברים שהוא אוסר לאחרים; מי שמעודד את הבקרה עליו, והוא מבין כי היא משרתת אותו ולא פוגעת בו, וכדו´ – מוגן יותר.

גם כאן, צריך לזכור כי מדובר במסגרת בלבד, ופעמים שאפשר לעשות מניפולציות מובהקות בתוך השקיפות עצמה, ולפיכך גם היא אינה מבטיחה דבר, אך היא מאפשרת שלא לחיות בפחד מתמיד בפני הנפילה, ולהתמקד בעשיה החיובית מתוך עוצמה רוחנית וביטחון פנימי, ובד בבד התמודדות עם התהומות האורבים לנו בכל מקום.

אני מקווה כי עיקר עיסוקנו בעקבות הפרשה האחרונה לא יביא למחיקת תחומים חשובים בעולמנו (הקבלה; הקשר העמוק בין רב ותלמידיו; הנכונות לייעץ ייעוץ אמיתי לאנשים במצוקה וכדו´), כי אם להנכחה גדולה יותר של האמת הפשוטה והשקופה, ואני מאמין כי בכך תבוא הרבה ברכה לעולם, וגם תימנענה נפילות רבות ומסוכנות.