בדיני כבוד שיש לכבד תלמידי חכמים נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' רמג סעיף ג) "תלמיד חכם המזלזל במצוות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבציבור".

בימים אלו נפוצו שמועות רעות על מעשים מגונים שבוצעו ע"י רבנים שעסקו בלימודי קבלה. זו אינו פעם ראשונה (בשנים האחרונות) שיש האשמות נגד כמה וכמה אנשים מפורסמים. ודאי אין ודאות שאמנם עשו כן, אלא השמועות מתפשטות כאש ביער סבוך. חילול השם הוא נורא, ואמונת העם בלימודי קבלה דועכת ומתמעטת. לכן עלינו לעשות סדר בדברים.

שלוש נקודות נבהיר כאן. [א] כבר רבי חיים ויטאל, בהקדמתו ל"עץ חיים" (דף כג) הודיע שאם אין האדם שומר על טהרת המדות, ועל קיום ההלכה, כוחות הטומאה (הסטרא אחרא) יפתו אותו, יכשילו אותו, יטמאו אותו. אם אין אותו הרב שומר לא לכעוס, לא להתגאות, לא לדבר דברים בטלים, ועוד כעשרים אזהרות שרבי חיים פירט שם, הוא מוּעָד לכשלון. שמירת התורה משמשת מעקה, שאדם האוחז בה לא יפול תחת פיתוי לרע. מי שעובר על נגיעה בנשים, או על איסורי ייחוד עמהן, או דבורי קלות ראש עמהן, הדרך מנועה ממנו לעסוק בלימוד יקבלה. ולסוף יתגלה קלונו לכל. "כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי" (אבות ד, ד).

[ב] ודאי שלימוד הקבלה צריך להיות לשם שמים, ולא לשם פרסום אישי, לא לשם השגת כבוד. הפסוק אומר "ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) ואמר על כך הגר"א בתחילת "ספרא דצניעותא" (שהוא חלק מהזוהר) שהאדם צריך להצניע לימוד זה. זו לשונו: "עיקר החכמה הזאת להצניע, כמו שנאמר בחגיגה (יג, א) דבש וחלב תחת לשונך". אם אותו הרב עושה מכך "עסק רווחי" שהוא מחלק "ברכות" לנזקקים ומקבל תמורתן תרומות כספיות; אם הוא מחלק קמיעות ומקבל תמורתם טובות הנאה, אפילו כבוד מלכים, אין זה נכון לעשות וגם לא יצליח, כי הפך את התורה "קרדום לחפור בה".

[ג] יש לפרסם לעולם ומלואו שאנשים אלו אינם באמת "מקובלים". כבר רמח"ל לימד שעיקר הקבלה הוא הנמשל שמאחורי המשל ("שערי רמח"ל", עמ' לו, סב). כי כל הזוהר ודברי אריז"ל הם רק משל (כך כתב ר' חיים ולוז'ין, "נפש החיים", שערג פרק ז). ומי שאינו מבין את הנמשל הוא עדיין מבחוץ ("שערי רמח"ל", עמ' ת"ד). כינה אותם ר"מ קורדוברו "מתקבלים" (בספרו "אור נערב", סוף חלק ד. ועל התנאים המוקדמים ללימוד זה ראה שם ח"ג פרק א), כלומר אינם מבינים "קבלה" באמת. אנשים אלו שסרחו, עסקו בלבושים חיצונים של קבלה, והם רק מתחזים להיות "מקובלים".

בספר "חיי מוהר"ן" (אות תקכ"ו, פסקא פג) מובא שאדמו"ר ר' נחמן מברסלב היה מייאש כמה אנשים מללמוד "קבלה" ונימק כי "קבלה" בגימטריא "נואף". [ויש אחרים שלהם הציע האדמו"ר כן ללמוד קבלה]. הדבר צריך הסבר. הנראה לי הוא שהקבלה פונה אל הדמיון, אל עולם הרעיונות העליונים. ומי שאינו עומד ביציבות על אדני לימודי הנגלה, בשמירת ההלכה המעשית, ובדרך המשא ומתן ההלכתי, עלול הוא לרחף, ולהגיע רחוק מן האמת. ועלול להגיע גם לידי ניאוף.

ספר הזוהר (ח"ג דף קכג ע"א) מזהיר כי אנשים שיש להם חטאיםחמורים וקופציםללמוד קבלה בטרם עת, "כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים וחיוֹת-בְּרָא מבלבלין מחשבתו שלא יכנס למקום שאינו ראוי לו".

החטאים שהתפרסמו בימים אלו,לפי החשד, הם הם הנחשים והעקרבים המפרסמים לכל שאנשים אלו לא היו ראויים ללמוד קבלה. על הציבור לדעת כי לימודי סוד הם אמת לאמיתה, הם חלק אותנטי של התורה, אבל לא כל אדם ראוי לעסוק בהם. ומישאינו נזהר בקיום ההלכות, נפול יפול.

ועיקר הכל, יש לדעת, מפני אותם מועטים שנתפשו בקלונם, אין לנו להאשים כלל הלומדים שהרי רובם ככולם כשרים וטובים, ובעלי מדות טובות. אין לעשות הכללות.

אשרי מדינת ישראל! אין הרבה מדינות בעולם שמשתדל הציבור "לנקות אורוות". רק במדינת ישראל ישב נשיא-מדינה בבית סוהר, וכן צפוי לראש ממשלה לשעבר, וכן דוחים ממשרתם קצינים גבוהים בצה"ל ומסלקים ממשרתם נציבים בכירים במשטרה, ואפילו שופטים. עצם הפעילות להיטהר, לבדוק את עצמנו ולסלק אישים פגומים למען לא יפגעו בציבור, אות כבוד והדר הוא לציבוריותינו! אשרינו שכך!