איתי אליצור ("למה הרבנים מעדיפים לא לומר את האמת") מכנה שקרנים את הרבנים שטוענים ששריפת הכנסיות היא נגד התורה. הוא יודע בוודאות מוחלטת שתורתנו הקדושה מצווה עלינו להשמיד את הנוצרים והכנסיות בישראל – כמו גם לדחות את חופש הדת. כל זה ברור לו כי התורה מצווה לגבי הכנעניים הקדומים: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ" ו"כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן".

בחשיבה של אליצור ברור כי הנצרות היא כמו עבודת אלילים כנעניים, ולפיכך רבנים שטוענים ששריפת הכנסיות היא נגד התורה הם או שקרנים או בורים וצבועים.

האמנם? האם זה אפשרי שרבנים אלה אינם בורים אלא יודעי יותר תורה מאשר אליצור? יתכן כי הם מבינים את התורה בצורה מדויקת יותר ועמוקה ממנו?

אולי הם למדו את המספר העצום של הפוסקים–למעשה רוב האחרונים באשכנז–שלא היו פונדמנטליסטים פשטניים, ושהאמינו כי על פי ההלכה הנצרות בכלל לא דומה לעבודה זרה עתיקה. כמו בעל התוספוס המפורסם רבנו תם שלימד כי נוצרים שונים במהותם מעובדי האלילים הכנעניים: שבעת השבטים הכנעניים סגדו לעצים ולכוכבים, אבל ר"ת התעקש שנוצרים סוגדים לעושה שמים (סנהדרין סג:). ולכן יהודים חייבים להתייחס לנוצרים באופן שונה מאשר לעובדי האלילים בתורה שבכתב או אלה שחיו בתקופת התלמוד.

אולי רבנים אלה מודעים גם לפסק של ר' מנחם המאירי שלימד שהנצרות אינה עבודה זרה כלל והנוצרים כלולים בתוך "אומות הגדורות בדרכי דתות." (בית הבחירה).

הם כנראה גם ידעו על הדיעה של ר' משה רבקש (באר הגולה): "בני אומות העולם שבצילם חיים יהודים ושבקרבם היהודים מפוזרים אינם עובדי עבודה זרה. אדרבה, הם מאמינים בבריאה יש מאין וביציאת מצרים ובעיקר יסודות האמונה. והם מתכוונים לבורא שמים וארץ ועלינו להתפלל לשלומם." (פירוש לשולחן ערוך, חושן משפט, תכ"ה ה')

או אולי הם ידעו על דעתו של ר' יעקב עמדן, ששיבח את הנצרות והנוצרים: "כי בערך אומות העולם אשר היו לפניהם [כלומר לפני הנוצרים] שלא הכירו את ה' וכפרו בעיקר ועבדו עץ ואבן ולא ידעו אלוה בעל יכולת מוחלט בעולם ולא שכר ועונש וגמול העולם הבא, תקרא כנסתם גם הוא לשם שמים לפרסם האלהות בעמים ובמרחקים יזכרוהו להודיע שיש שליט בשמים ובארץ מושל ומשגיח משכיר ומעניש וקבלו עליהם שבע מצות מלבד הרבה מדות טובות שאשרו וקבלו על עצמם מנבא את בני האדם הטובים והישרים אשר התקדשו למדי ונותן על ידיהם חוקים ומשפטים צדיקים להתנהג על פיהם, וכהנה רבות עמהם משרשי האמונה אשר קבלו מאתנו. ונתוודעו על ידם דברים יקרים הללו שהם חפצי שמים ודאי באיים הרחוקים ובאפסי ארץ. על כן נתקיים בידם כנסתם עד עתה כי נתנו כבוד לה' אלהי ישראל ולתורתו והודיעו כבודו בגוים אשר לא ידעוהו ולא שמעו את שמעו. לפיכך לא יקופח שכר כוונתם הטובה לשמים ורחמנא לבא בעי" (פירוש על פרקי אבות ד יא)

או ר' שמשון רפאל הרש: "העמים בקרבם חיים יהודים כיום [כלומר הנצרים] קבלו את התנ"ך היהודי (הברית הישנה, לשיטתם) כספר ההתגלות אלוקית. הם מצהרים על אמונתם באלוקי השמים והארץ כפי שנתגלה בתנ"ך והם מכירים בריבונותה של ההשגחה אלוקית בעולם הזה ובעולם הבא. קבלתם את החובות המעשיות החלות על כל בני האדם על פי רצונו של אלוהים מבחינה את האומות הללו מאומותיהם של הכופרים ועובדי העבודה הזרה של תקופת התלמוד (יסודות החינוך—שיחות פדגוגיות)

הם כנראה גם ידעו על הפסק של ר' יצחק הלוי הרצוג, שפסק כי התורה מאפשרת לנוצרים (ולמוסלמים) לקיים את דתם במדינה היהודית, אפילו לפי רמב"ם. ("זכויות המיעוטים לאור ההלכה"). הרבנים שגינו את שריפתה של הכנסייה כנגד דעת התורה, לא היו שקרנים, ולא בורים. הם גם לא היו קראים ולא פתאים. בניגוד לנלמד, הם לא הסתפקו בפסוקים מהתורה, אלא הבינו שכדי להגיע לאמיתותה של התורה, יש לקחת בחשבון את הפרשנויות, החשיבה והדעות ההלכתיות של הפוסקים. זאת התורה שבעל-פה ממנה האמת של התורה מתקבלת.

מי שמתעקש שהתורה דורשת מאתנו לשרוף כנסיות ולדחות את חופש הדת, ושרוצה לצטט את הרמב"ם – צריך גם לזכור את המילים הקשות של הרמב"ם ליהודים הבורים שמבינים את התורה בדרכים פונדמנטליסטיות, טיפשיות ודוחות: "הכת הזאת מאבדים הדרת התורה ומשפילים זהרה ומשימים תורת ה' בהפך המכון בה…והכת הזאת מספרים מפשטי דברי החכמים שכששומעים אותם שאר האומות אומרים: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה" (הקדמה למשנה "חלק").

הרמב"ם ידע שהיהודים בזמנו שמפרשים את התורה בדרכים אלו, בצורה לא נכונה , מעוותים את תורת ישראל ועם ישראל. הם מביאים רק חילול על אלוקי ישראל. וכך זה היום.

==

הרב ד"ר יצחק דב קורן הוא המנהל האקדמי של המרכז להבנה ושיתוף פעולה יהודי-נוצרי באפרת.