"אני שבה הביתה אחרי המשימה הראשונה שלי כקצינה. המדים שלי מטונפים. בעיקר האפוד הכחול ההוא, עם דגל ישראל. את הנעליים אני זורקת. את המדים מכניסה לכביסה. באפוד, אני לא מרשה לאף אחד לגעת. הוא מהול בריחות נוראיים, של מיני מזונות, שהבנות שהתבצרו על אותו גג רעוע בחומש אגרו, כי האמינו שישארו שם זמן ממושך."

כך מתארת תום קוסטיקה, קצינה שהשתתפה בפינוי גוש קטיף את המאורעות. בראיון לרועי שרון במסגרת סדרת הכתבות 'צבע כתום' במלאות עשור להתנתקות היא חוזרת אל המשימה הראשונה שלה כקצינה, וזו שכאבה לה יותר מכל.

"כשהבינו שנפנה אותן. הן שפכו מכל הבא ליד, ישבו בתוך צמיגים, זו על רגלי זו. וזרקו עלינו, כל עת שהעזנו לטפס על הגג ההוא. נדמה היה לי, כבר אז באותם רגעים. שאני שותפה לקרע היסטורי, שיזכר לדראון עולם. חשבתי שאם אשמור את האפוד. אזכור את תכנית ההתנתקות. לפרטי פרטים. שאולי יום יבוא ואזדקק להם… כמו ילדה אבודה 10 שנים אחרי. פונה אלי לי, תחקירנית של חדשות 10, שנתקלה בתמונה שלי מימי ההתנתקות. היא מבקשת להיפגש. אני בת 29. הולכת לאמא שלי, כמו ילדה אבודה. ואומרת לה, שלא אוכל לעשות זאת. כי אני באמת לא זוכרת כלום. היא אומרת לי שהדחקה, היא אמירה חזקה מספיק. ואני, מבינה שהגיע הזמן לפתוח פצעים ישנים.

צפו בפרק 3 של 'צבע כתום'

(באדיבות ערוץ 10)

[[[http://s3.kikar.net/data/auto/flv/kf/25hjcqiv.m4v]]]

על האימונים לפני הביצוע היא מספרת: "אני מגיעה להכנה המנטלית. הכנה פיזית. איך 4 אנשים מרימים איש אחד שמתנגד… והכנה נפשית. איך לא להשבר, כשאותו האיש, שנפשו קרועה… מסתכל לך לתוך העיניים, וקורא לך אחי???

שום הכנה שבעולם לא הייתה יכולה להכין אותי לרגע ההוא… זה לא האיש שהתנגד, זו הנפש שלי… שלא מצאה מנוח…. ובגדה בגופי. הייתי אז בת 19, דעותיי הפוליטיות כבר היו מגובשות למדי… לא רק שהמעשה נגד כל דבר שהאמנתי בו… אלא שהייתי מתיישבת בעצמי…. אלי סיני, נווה דקלים וחומש… גרמו לי להרגיש בבית."