דבר קרה בשנה האחרונה. וזה קרה לאברכים רציניים ותלמידים ותיקים, ואף רבנים, אשר בחרו בחייהם להתמסר לתורה ולימודה. ולא סתם בית מדרש, אלא לבית המדרש של מרן הרב קוק ובנו סולל הנתיבות הרצב"י ע"ה, בית מדרש מאיר ונאדר בקודש.

רבותיהם, שהם גם רבותיי, תלמידי חכמים עצומים ונדירים בגדלותם בתורה, בעלי מידות נאצלות, ובעיקר בעלי הסתכלות זכה על עם ישראל והתהליכים שעוברים עליו. האנשים היקרים הללו נחלצו לכמה מערכות פוליטיות חשובות, אשר לדידם היו בעלי משמעות מכרעת בעיצובה של המדינה, פנים וחוץ. חדורי אידאולוגיה עמוקה ואמונה טהורה יצאו אלי קרב. מאמרים נכתבו, כרזות וגילויי דעת נתלו, ארגונים שונים ומפלגה חדשה הוקמו, ואפילו מן הרשתות החברתיות לא משכו ידיהם, כדרכם בקודש.

דא עקא, זירת הקרב האמיתית התנהלה בשני מישורים. המישור האחד הוא זה שהם חזו לנגד עיניהם, המערכה הציבורית, זה שבחלקו ניצחו ובחלקו לא, אך העיקר שהתודעה הכללית הושפעה מהמאבק. אמנם את המישור השני רבים מהם החמיצו. נראה כי רבים מהם בכלל לא שמו לב אליו. הזירה הזו הייתה שמירת הטוהר האישי והבית מדרשי לנוכח המאבק הציבורי. אברכי חמד פתאום מחדדים את מקלדתם כנגד אנשים פרטיים וכותבים עליהם בבוטות, תמונות פרופיל מזוקנות עומדות מאחורי תכנים פוגעניים ביותר, כשלעתים כבר לא חשים בקיומה של אידאולוגיה דתית או אמונה כלשהי. במקום שיחות רעים מרוממות עם יושבי בית המדרש באו להן שיחות נאצה ופוליטיקה זולה. תלמידים שבמקום להיות טרודים בהויות אביי ורבא, או לחילופין בהארותיו של המהר"ל את תחיית ישראל בארצו – טרודים כל היום בעוד כתבה או טור עיתונאי צהוב באחד מאתרי החדשות הדתיים.

התעוררתי שוב לדברים אלו לאחר שראיתי השבוע כתבה באתר 'סרוגים' של כותב המציג את עצמו כ"אברך בישיבה גבוהה ציונית". הכותב נזכר משום מה לכתוב אודות הרב סתיו הי"ו, תוך שהוא מאשימו כפוגע סדרתי ברבנות הראשית, וזאת לאחר שבעבר הציג עצמו כזה שחפץ ברוממותה. אני מכיר את שורשיו של מאמר זה. גם אני עצמי התנגדתי לבחירתו של הרב סתיו לרבנות הראשית ולחלק מכוונותיו של ארגון צהר במישור הציבורי-ממלכתי. אמנם לרמה כזו של מאמר, כתב שטנה של ממש, ב"ה טרם הגעתי! דברים שהינם פשוט לשון הרע וביזוי ת"ח בפרהסיא, ללא הקשר ברור ורקע סביר, פתאום מתפרסמים תחת ידיו של אותו "אברך בישיבה ציונית" שבמשך שאר היום לומד בבית המדרש של התורה הגואלת.

מה קרה לכם?! הרי עליכם מוטל לשמש כסמל ומופת גם כשצריך ללכלך את הידיים בנכלי הפוליטיקה! האם זוהי תורת מרן הרב שכתב את הדברים שחרוטים על לוח ליבו של כל אחד ואחד מכם, "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות ; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה".

עם ישראל מחכה לכם, אבותיו של בית המדרש היקר שלנו תולים בכם את תקוותיהם. אל תאכזבו, לעת כזו נדרש מכם, נושאי כלי ה', היברו!

(שלום אפרסמוני הוא יזם עסקי, סטודנט ולומד תורה)