מרגי מגלה: ההבדל בין אריה דרעי לאלי ישי

כנסו

ל-בת של המלך,יש לבוש מיוחד,ומה הוא? בתורה נאמר,,וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (חומש דברים כג,טו) בנביא ישעיה נאמר,,גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק,עִבְרִי נְהָרוֹת. תִּגָּל, עֶרְוָתֵךְ"(ספר ישעיה,פרק מז,ב-ג)אמר הפסוק:,,גַּלִּי-שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת" משמע,השוק מכוסה,שבכדי לעבור בנהר,היא...

ל-בת של המלך,יש לבוש מיוחד,ומה הוא? בתורה נאמר,,וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (חומש דברים כג,טו) בנביא ישעיה נאמר,,גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק,עִבְרִי נְהָרוֹת. תִּגָּל, עֶרְוָתֵךְ"(ספר ישעיה,פרק מז,ב-ג)אמר הפסוק:,,גַּלִּי-שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת" משמע,השוק מכוסה,שבכדי לעבור בנהר,היא צריכה לחשוף אותו.למה הסמיך הפסוק,,גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי-שֹׁבֶל גַּלִּי-שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת" ל:,,עֶרְוָתֵךְ" ללמדנו,שכל המגלה,אחד מאלו,כמגלה ערותה.ואמרו רבותינו,וכל העובר אחורי אישה בנהר אין לו חלק לעולם הבא(מסכת ברכות סא,א)שכאשר היא תעבור בנהר,היא אולי תרים מעט את לבושה,ויראה מעט מבשרה,ומי שיראה את בשרה,אין לו חלק לעולם הבא,וגם עם לא הרימה את לבושה ולא ראה את בשרה,אין לו חלק לעולם הבא,שהכניס את עצמו לניסיון,מכאן שאסור להכניס אדם לניסיון,,ולפני עיוור לא תיתן מכשול"וגדול עוון המחטיא יותר מהחוטא.ומכל עוון ופשע אפשר לשוב בתשובה,כמו שנאמר ב-יחזקאל,, וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת-כָּל-חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה-חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת,כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ,בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה, יִחְיֶה,הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם ה' אלוקים,הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה" (יחזקאל יח,כא-כג) וכל האומר,החטא והשוב ,החטא והשוב,אין התשובה הזו מועלת לו,ובמה שחוטאים בו מתרצים,שאם הלכה בלבוש לא צנוע,תלבש מעתה לבושים צנועים בלבד,ועל תשובה מאהבה,הזדונות הופכות לזכויות.הגמרא במסכת שבת דף צח,ב,,תנא דבי רבי ישמעאל,למה משכן דומה, לאישה שמהלכת ב-שוק,ושפוליה מהלכין אחריה" משמע לבוש האישה ,צריך להיות ארוך,ונגרר בארץ,שלא יראה בשרה וצורת הרגל,ואפילו ב-שוק,במקום שעל ידי שתלך בלבוש ארוך,יתלכלך והתקלקל ויתבלה הלבוש בארץ,צריכה ללכת במלבוש המגיע לארץ ונגרר בו.והגמרא בעירובין ק,ב,,אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה,היינו למידין צניעות מחתול,וגזל מנמלה ,ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול,שמפייס ואחר כך בועל ,ומאי מפייס לה,אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה:זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך" וכתב רש''י בדיבור המתחיל,,שמפייס":הולך ופושט כנפיו ,והוא פיוס,כדאמר לקמן,שאומר לה ,לקנות מלבוש שמגיע לארץ.עד כאן,משמע,שהלבוש צריך להגיע ל-ארץ,ומה כך בתרנגול,כל שכן,ועל אחת כמה וכמה באדם.ועוד אמרו רבותינו,,כל המסתכל באצבע קטנה של אשה,כאילו מסתכל במקום התורפה"(שבת סד,ב)ומה באצבע כך,כל שכן ועל אחת כמה וכמה ב-שוק האישה,שיש בו הנאה בראייתו.ועוד הגמרא אומרת,,וכל המסתכל בעקיבה של אשה הויין לו בנים שאינם מהוגנים"(מסכת נדרים כ,א)ומה המסתקל בעקב אישה כך,כל שכן ועל אחת כמה וכמה,המסתקל במקומות מעל לעקב,וגדול עוון המחטיא יותר מהחוטא.מיום שגלו אבותינו,בבית ראשון,לבבבל ולפרס וכדומה,הלכו בלבוש ארוך,וכך חובה להמשיך ללכת.וכתב הבן איש חי:בחוקי הנשים,פרק יז,וזה לשונו:אסור לה לעשות,שום דוגמא וצורת לבוש אשר יגלה משהוא מבשרה,כי האישה,אסור לה שיתגלה דבר מגופה,רק פניה,צוארה וכפות ידיה,ושאר אבריה כולם עטופים.עכ''ל.ולפי הסברה,הכי פשוטה,וודאי שאסור ללבוש חצאית עד הברך,שהרי כשיושבת,רואים אל כל רגליה,אסור שיראה בשר האישה,פרט ל:פניה,צווארה,וכפות ידיה,הבגד שלובשת חייב להיות רפוי,לא צמוד,כך שלא יהיה ניתן להבחין בצורת גופה.בד הבגד צריך שיהיה עבה,ולא שקוף,שאסור שיראה הבשר שלה דרך הבגד. 

ישורון

סיפור לשבת קודש: כתוב בסוף פרשת שלח “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” (טו, לט) ע”ז העיר המשגיח הגה”צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ”ל משגיח ישיבת פוניבז’, שלא נאמר “פן תתורו”,...

סיפור לשבת קודש: כתוב בסוף פרשת שלח “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” (טו, לט) ע”ז העיר המשגיח הגה”צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ”ל משגיח ישיבת פוניבז’, שלא נאמר “פן תתורו”, אלא “ולא תתורו”, זאת משום שהכח של המינות והזנות מונחים בתוכו של האדם. והאדם מצוי בהם יותר מעצם טבעו, לכן מזהירה אותנו התורה שנכיר בכח זה הנמצא בתוכינו ונהיה זהירים לעקור אותו מן השורש. פעם סיפר הגאון רבי חיים שלמה ליבוביץ שליט”א ראש ישיבת פוניבז’ על זקנו הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ”ל ראש ישיבת קמניץ שהוא נזקק פעם בפקודת הרופאים לנסוע לחוף הים, ובליטא, כידוע לא היה ים, ולשם כך הוא היה צריך לנסוע למרחקים לגרמניה, שאליה היו צריכים לנסוע דרך רוסיה. לא היה זה עניין של מה בכך. שכן לצורך כך צריך היה להשיג שלוש ויזות, עבורו ועבור שני מקורבים, והיתה כרוכה בכך טרחה מרובה. חודש שלם טרח הגרב”ד להשיג את כל האישורים, ולאחר כל הטרחה הזו נסעו לגרמיה בדרך שנמשכה שבעה ימים תמימים. כאשר הגיעו סוף סוף לגרמניה אחרי כל ההכנות, והחלו להתקרב לעבר חוף הים (היו אז כמרים שדאגו לחופים נפרדים) נענה אחד ממקורביו ואמר בכעין פליטת פה, ששמע ש’לפעמים’ ‘ייתכן’ שבדרך לים הכשר והנפרד ניתן להיתקל במראה אסור… מיד אמר הגרב”ד זצ”ל: “חוזרים הביתה מיד מיד מיד!!” היה זה כאמור לאחר טרחה ועמל שנעשו סביב הנסיעה הזו, אולם הידיעה הנטועה בליבו של הגרב”ד שהלב והעיניים הם סרסורי העבירה, כששמע שיש חשש, אפילו מאוד רחוק, שיהיה איזה מראה אסור בדרך, גרם לו לפנות אחורה ולשוב לביתו מיד!!! וכהים לצערינו יש מיעוטה דמיעוטה שאולי ואולי היו חוזרים הביתה אחר כל הטרחה להגיע לים אפילו לצרכי רפואה, והיו ממציאים כל מיני התיירים כגון קייום הגוף, רפואה, והפסד מרובה וכו’ אבל זה לא נכון ע”פ תורה, והנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ”כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות ופגמים של כל הדורות הקודמים. (כולל דור המבול דור הפלגה ודור המדבר וכו’) תפקידינו העיקרי בעוה”ז לתקן כל מה שקלקלו כל הדורות בגלגולים הקודמים, בפרט בשמירת עינים. היום נראה לכל בעל דעת שאנחנו כבר בזמן האחרון שלפני הגאולה, כדי שנוכל לתקן (פגמי) העבירות לשעבר. הזמן הזה ידוע כזמן של “אחרית הימים” ממש סוף הגלות, זמן קצר לפני ביאת משיח צדקנו. על הדור שלנו שהוא דור חלש ברוחניות גם ידוע בחז”ל כהדור של “עקבתא דמשיחא” (תקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח) ומזמן כבר גילו לנו רבותינו ז”ל שתהא התקופה הזאת קשה לנו ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים ר”ל, כמבואר במשנה (סוטה מט) ולצערנו נראה שיש בדורנו אפ’ בין הציבור החשוב, אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה ח”ו, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע ע”פ דברי חז”ל שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע א’ גורמת לנו אריכות הגלות, ויסורים רוחניים, ויש עוד קבוצה חשובה שבאמת רוצים לשמור על עיניהם שמרגישים שכל העתיד תלוי בזה אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ואעפ”כ מתאמצים בכל כוחם לשמור על עצמם, משום שלימדו אותם שחייב כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה והם רק יוצאים להתפלל וללמוד, ולא מסתובבים סתם ברחוב ולפעמים הם ג”כ נכשלים, אבל בחסדי השם ית’ יש לנו חלק מהציבור שיודעים שאע”פ שנכשלו חייבים להמשיך ללחום בכל תוקף וברציפות בלי שום הפסק, ומוסרים נפשם להיזהר, ובכל הצלחה שלהם עושים רעש ושמחה גדולה בשמים. ובמדרש תהלים (כב) “אלמלא נפלתי – לא קמתי” ובאמת יש לכולנו האפשרות בס”ד להגיע למדרגה של שליטה “שלמה” על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין בכל ליבו שאפשרי להגיע אליו בס”ד, אחרי יגיעה רבה ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לניצחון הזה, שזה מגודל חסדי ד’ יתברך שמו, עלינו להתחזק ולעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי שום הפסק כלל וכלל, במסילה העולה בית קל. אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע “וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם” וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ש”ת שער ג סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח”ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ”ל (ע”ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ”ל טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁמצות שְּׁמִירַת עֵינַיִים רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים כו’, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת היא שהִיא אחד מתרי”ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, ואמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל בנשים, אין יצר הרע שולט בו. (מדרש יל”ש פר’ ויחי רמז קס”א) לא לחשוב שקיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם הם דרגות גדולות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי-הדור לתלמידי-חכמים וְאַדְמוֹ”רִים וכו’, משום שכְּשם שֶׁנִזְהַרים שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּידים לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחים תְּפִלִּין, ולובשים ציצית, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת בכל מקום ובכל זמן כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בחנויות, בתור בבנק, באוטובוס, בשמחות, בבית הכנסת, בלוויות, ואפ’ בית אבל ר”ל וכו’. ידוע שאדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, ולא מרגיש קדושת השבת, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. דבר זה כל אָדָם יָכֹול לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח”ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש כ”כ שמחת החיים, וְכגון יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרוויח: נחת וְשמחה וְעליה רוחנית, וקשר לאבינו שבשמים. וכשמתחברים לצד הטוב כשמתגברים ומנצחים, אז זוכים לקדושה ו’לשמחה רבה’ בכפל כפלים! כמ”ש ´”והתקדשתם והייתם קדושים” אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. כמ”ש (יומא לח:) “הבא ליטהר מסייעין אותו” לא מספיק רק לרצות בלב, אלא צריך להתחיל בפועל לעשות המעשה וכן אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא גם נכשל בפרוצה, בקיצור המלבושים, או גילוי צורת השוק המכוסה בגרביים שקופות, או בצבע הרגל, וכדומה, אע”פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו! להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, אבל “אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו” (ע”ז ג’) ובמד״ר (שמוח פ’ ל״ד) אין הקב”ה בא בטרחות עם בריותיו. ידוע שהקב”ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו “בכל כוחינו”…