הסיבה האמיתית להכרת הותיקן בפלשתין/ פרשנות

לאחרונה שודרג מעמדה של "הרשות הפלשתינית" בקרב מספר מדינות באירופה, ורבות כבר מכירות בה כמדינה ותומכות במהלכים שונים שנוקטת הרשות בזירה המדינית כנגד ישראל. עצם הדבר אינו מהווה הפתעה מרעישה, ועל-אף יללותיהם של אנשי השמאל המבכים את התדרדרות מעמדנו בזירה המדינית, המציאות לאורך השנים מוכיחה כי אותה הלכה עתיקת יומין שלמדנו מפי ר' שמעון בר-יוחאי, ולפיה "עשו שונא ליעקב", היא שעומדת ביסוד היחס כלפי ישראל והיהודים, ולא בנייתם של אי אלו יחידות דיור בגילה, או חוסר ההסכמה מצד ישראל לבצע ויתורים מטורפים שכל בר דעת מבין כי יביאו עלינו מבול של טרור, ולא שלום. הוסף לאותו יחס יסודי את חמדת הממון של האירופים ואת האינטרס הכלכלי שלהם בנפט של הישמעאלים, והמשוואה מורה מכל צד שמסתכלים עליה על כך שישראל מיועדת מראש לתפקיד הקרבן הנצחי וליחס משפיל ומתנשא מאת מדינות אירופה ה"נאורות".

לאמיתו של דבר, לא הייתי נזקק לכל אותה סוגיה, שכן יחסן של מדינות אירופה כלפינו אינו מעניין אותי כהוא זה. הטפות המוסר כנגד ישראל מפי ראשי מדינות שאדמתם ספוגה בדמם של מיליוני יהודים מעלות אצלי לכל היותר פיהוק ארוך. אולם לאחרונה צדה את עיני ידיעה בעלת חשיבות רעיונית ראשונה במעלה, ואליה אני רואה חובה להתיחס. מדובר בהכרתה של מדינת הוותיקן במדינת "פלשתין" ובהענקת מדליה מיוחדת למנהיג המחבלים אבו-מאזן בשל היותו "לוחם שלום". לא נמסר מפי מקורות הידיעה האם אותה מדליה עשויה מזהב שנשדד מכלי המקדש הגזולים במרתפי הוותיקן, או שמא מדובר בזהב אותו גזלו הנאצים מיהודים ברחבי אירופה על-מנת שיוטמן אצל ידידיהם בכנסיה הקתולית. כך או אחרת, הקשר בין אבו-מאזן לוותיקן מחייב התיחסות מפרספקטיבה יהודית שורשית, היורדת לעומק משמעותה של הקמת מדינת ישראל על אפו וחמתו של העולם הנוצרי.

בנקודה זו טמון הרבה מעבר לפוליטיקה ולנפט. בנקודה זו טמון האסון הגדול של הכנסיה. הנצרות מאז ומעולם הייתה בנויה על התיאוריה, ולפיה עם ישראל איבד את מעמדו ואת בכורתו לפני ה' משום שלא הכירו במשיחיותו של ישו. יותר מכך, עם ישראל מואשם בהריגתו של אותו "משיח", אשר במשך הזמן השתדרג מעמדו ל"אל", ועל-כן הוא נידון, בעיני הכנסיה, לחרפת עולם וליסורים אינסופיים, על-מנת לשמש דוגמא חיה לכלל האנושות, אשר תלמד מגורלו עד כמה חשוב להאמין בנצרות. במשך כל שנות גלותנו, רדפו אותנו הנוצרים באכזריות אינסופית, ובכח חרבם "הוכיחו" את אמונתם, שהיהודים אכן דינם להיות בשפל המדרגה האנושית. את נבואות הנחמה של נביאינו, המייעדים לנו שיבה לארצנו וכינון מחדש של שלטון יהודי בארץ הקודש, שמו הנוצרים ללעג ולקלס, באומרם כי הכנסיה הנוצרית הינה ישראל האמיתית, ואילו אנחנו – היהודים – איבדנו לנצח כל אפשרות לקום מעפר.

השואה האיומה הייתה נראית בעיני הכנסיה כעונש ראוי ליהודים על התעקשותם לכפור בנצרות, ולכן שיתף הוותיקן פעולה בחדווה עם הצורר הגרמני. אולם אז קרה דבר שלא היה לו אך ורע בתולדות האנושות. הקדוש ברוך הוא, בראותו את השפל אליו הגיע עמו, בראותו את הגויים לועגים לנו באומרם "איה אלקיהם", בראותו את חילול ה' האדיר שהתרחש בשואה, נתן לנו מדינה וארץ – לא מפני שהגיע לנו, אלא מפני שזה הגיע להם – לוותיקן ולעולם הנוצרי בכלל. מיום היווסדה של הנצרות לא קיבלה אותה אמונה סתירת לחי מוחשית כפי שהיא קבלה עם הקמתה של מדינת ישראל. ובמלחמת ששת הימים הגיע קידוש ה' לשיאו, כשאותו עם ישראל, שיועד על-ידי הכנסיה לשמש כקרבן נצחי, דרך על במותי אויביו והביס את צבאות מדינות ערב לעיני עולם משתאה, המשפשף את עיניו בתדהמה ותוהה האם אכן אלו הבנים של האודים העשנים ממשרפות אושוויץ.

מדינת ישראל חזקה ועוצמתית מהווה בעיה פוליטית עבור מדינות אירופה. אבל בעבור הוותיקן מדובר על דבר חמור בהרבה – מדובר על ערעור מוחלט של יסודות אמונתם. זה מה שעומד מאחורי המדליה לאבו-מאזן, וזה מה שעומד מאחורי הכרתם ב"פלשתין". מהסיבה הזאת הם גם מוכנים לכרות ברית עם המוסלמים שנואי נפשם, אשר בשעה זו ממש טובחים בכל נוצרי הנקרה בדרכם במדינה האיסלאמית, ואשר מתכננים מזרח תיכון נקי נוצרים (ולא רק מיהודים). מהסיבה הזו מוכן האפיפיור להתעלם מגורלם המר של הנוצרים ברשות הפלשתינית, שם מתבצע טיהור אתני שקט. מלחמת הנצרות כנגד האיסלם אינה נוגעת בשורשי האמונה הנוצרית, ולכן הם מוכנים לשכוח הכל למען המטרה הקדושה של הצלת האמונה הנוצרית מפני המציאות הטופחת על פניה בדמותה של מדינת ישראל ושיבת עם ה' לנחלתו. במקום לעסוק בשתדלנות מתרפסת כדי לנסות "למזער נזקים" מול אותו מהלך, מוטב שנחייך לעברם חיוך רחב, נציג בפניהם את תקומת ישראל בארצו, ונאמר בקול גדול – "הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיה כ"ה, ט').