הדברים יתפרסמו במדור 'רביבים' בעיתון בשבע

הרב שלמה ריסקין שליט"א

לאחרונה התפרסם שמועצת הרבנות הראשית התלבטה ביחסה לרב שלמה ריסקין שליט"א, רבה של אפרת, האם לאשר את המשך משרתו כרב העיר למרות שהגיע לגיל שבעים וחמש. הדיון עצמו היה אמור להיות פרוצדורלי בלבד, אולם כפי הנראה היו לאחדים מחברי המועצה טענות כלפי הרב ריסקין, ולכן רצו לפגוע בהמשך כהונתו. זו ההזדמנות לדבר בשבחו של הרב ריסקין שהוא צדיק, חכם, ומנהיג בעל זכויות עצומות.

הרב ריסקין נולד למשפחה לא דתית וענייה למדי, ומתוך בחירה אישית ובסיוע סבתו, החל מגיל צעיר לסלול את דרכו לתורה ומצוות. בהיותו עילוי ומצטיין במיוחד בלימודיו, התקבל לאוניברסיטה היוקרתית בעולם, הרווארד, במלגת לימודים מלאה. בהליכתו לשם היה מבטיח את עתידו המקצועי והכלכלי, שכן כל הדלתות פתוחות בפני בוגרי הרווארד. זו היתה הזדמנות שלא תתואר. מעטים היו עומדים בניסיון כזה. הרב שלמה ויתר על המלגה והלך ללמוד בישיבה-אוניברסיטי, שאף היא הכירה בכישרונו והעניקה לו מלגת לימודים מלאה. מאז החל להקדיש את חייו לתורה.

כרב צעיר, מוכשר וכריזמטי, נואם בחסד, שיודע לרומם את רוחם של שומעיו ולקרבם לתורה ומצוות, זכה הרב ריסקין למעמד מכובד מאוד בארה"ב. גם אנשים מצליחים ומשכילים מצאו טעם רב בדברי תורתו וזכו להתקרב על ידו למסורת ישראל סבא. תורת אמת הייתה בפיהו ורבים השיב מעוון. היה צפוי לו עתיד מזהיר כאחד ממנהיגי הקהילה היהודית באמריקה. אולם עוד לפני גיל ארבעים, מתוך אמונה טהורה בה' ובתורה, ויתר על מעמדו בארה"ב ובחר לעלות לארץ ולחונן את עפרה. בהחלטתו זו ויתר על כלי העבודה העיקרי שלו, שפתו האנגלית, שבה הצטיין כל כך בארה"ב. גם בעברית למד לדבר מצוין, אבל אומרים שבאנגלית הוא אחד מטובי הנואמים. בזכות חזונו, כשרונו ומנהיגותו, זכה להעלות רבים מבני קהילתו לארץ, ולהקים בישראל עיר שמרכז חיי הרוח שבה הוא לימוד תורה ושמירת מצוות, ותושביה מצטיינים ברמת חיים גבוהה ותורמים לפיתוח הכלכלה, המדע והחברה בארץ. עלייתו לארץ השפיעה על מאות ואלפים שעלו בעקבותיו לאפרת ולכל רחבי הארץ, ותוך כך התחזקו בתורה ובמצוות. כהמשך לכך זכה להקים בגוש עציון ובירושלים ישיבות ומוסדות חינוך לבנים ובנות, ובמרץ שלא יאומן הוא מגיע לכל המוסדות, מלמד, מספר, ממחיש ומלהיב את לבבות התלמידים לחיי תורה ומצוות. אולם בעת שעלה לארץ, שום דבר לא הובטח לו. במקלו עבר את הירדן.

העלייה מארצות המערב

לא תמיד אנחנו זוכרים, אבל לדאבון לבנו, רוב רובם של העולים לארץ בעת החדשה עלו מארצות שהיהודים סבלו בהן מרדיפות ועוני. העלייה מארצות המערב, ובפרט מארה"ב, היא אולי העלייה מהמניעים הטהורים ביותר. רוב העולים מארה"ב יכלו לזכות למעמד כלכלי וחברתי מצוין במרכז הכלכלה, המדע והתרבות העולמית. הם החליטו לוותר על כל זה ולעלות לארץ, להקים בה יישובים וקהילות, לשלוח את ילדיהם לצבא, ובתוך כך לחפש עבודה תוך התמודדות עם קשיי השפה והמנהגים השונים. בעזרת ה' רבים הצליחו ורואים ברכה במשפחתם ובמעשי ידיהם. גם השר נפתלי בנט הוא אחד מפירותיה הברוכים של עלייה זו.

האם היינו עומדים בניסיון

לפעמים מגיעים לביקור בישיבה בהר ברכה בחורים שעלו מארה"ב לארץ למשך שנה, כדי ללמוד תורה באווירה של ארץ ישראל. בדרך כלל הם שואלים גם על מצוות יישוב הארץ, ואני משתדל להשיב כהלכה, שאכן חובה לעלות לארץ. אבל אם יש יתרון משמעותי בהשלמת לימודיהם המקצועיים בארה"ב, או שהדבר כרוך בכיבוד הורים, אפשר לדחות מעט את העלייה עד לסיום לימודיהם האקדמאים בארה"ב. אבל אני מקפיד להקדים ולומר: אני עונה לכם כפי ההלכה, אבל לצערי אינני יכול להתחייב בפניכם שאם הייתי עומד בניסיון כשלכם, הייתי נוהג כפי ההלכה שאני מציג לפניכם. שכן פעמים שהניסיון גדול, ותירוצים יש למכביר. עובדה שהכול יודעים שיש מצווה ליישב את הארץ, ולא כל שומרי המצוות עולים לארץ.

לכן אני מעריך כל כך את הרב שלמה ריסקין ואת כל העולים מארה"ב.

הבדלי גישות

אכן ישנם הבדלי גישות ביחס לסוגיות שונות בהלכה. כך היה תמיד בישראל בין תנאים, אמוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים. פעמים שההבדלים נובעים מהאופי, כמו ההבדלים בין שמאי והלל, ופעמים שההבדלים נובעים מהרקע או מסגנון המחשבה. על כיוצא בזה אמרו חכמים (חגיגה ג, ב): "בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים, הללו פוסלים והללו מכשירים. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד – א-ל אחד נתנם, פרנס אחד אמרם, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר א-לוהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אוזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרים ואת דברי מתירים, את דברי פוסלים ואת דברי מכשירים".

יהדות אמריקה

הרקע האמריקני של הרב ריסקין משמעותי בפועלו, שכן יהודי ארה"ב והעולים משם נצבים בחזית ההתמודדות עם התרבות המערבית, עם עקרונות הליברליזם והשוויון, ובכלל זה הפמיניזם. מתוך נאמנות לתורה, הרב ריסקין וחבריו סוללים דרך להתמודדות עם השאלות הגדולות והחשובות הללו. גם בין הרבנים האמריקנים ישנן גישות שונות, עד כמה לפתוח ועד כמה לסגור, את מה לקרב ואת מה לרחק.

לעיתים רבנים אחרים, ואף אני בכללם, מעדיפים פתרונות אחרים. פעמים שהעדפה זו נובעת מהמנהג שאנו מחויבים לו, ופעמים שכך אנו סבורים שראוי יותר. חילוקי הדעות והמנהגים הם בעיקר בשאלות חינוכיות וחברתיות, ולא בשאלות הלכתיות מובהקות. הזמן ילמד אותנו מה המעלה והיתרון שבכל דרך. בכל אופן, אסור לנו לבטל את דרכו של הרב ריסקין, שהיא אחת מהדרכים החשובות לגילוי התורה בדורנו.

ספר תורה שלם

ספר תורה שחסרה בו אות אחת פסול. כך גם בעולם התורה הכלל ישראלי, לכל תלמיד חכם אמיתי ישנה אות בתורה, וכל המוציא תלמיד חכם מהכלל, פוסל את ספר התורה שלו. פגיעה ברבנותו של הרב ריסקין כמוה כעקירת פרשיות שלימות בתורה.

אני משער שרק מחמת חוסר ידיעה נתנה מועצת הרבנות הראשית מקום להתלבטות ביחס לרב ריסקין, אבל לאחר שישמעו מעט על יראתו, חכמתו וצדקותו, רוב חברי מועצת הרבנות יעמדו לימינו.

אם חס ושלום יחליטו אחרת, כבודו של הרב ריסקין לא ייפגע כמלא הנימה, מעמדו בקהילתו ובמוסדותיו ימשיך לעלות והשפעתו תגבר. אבל מעמדה הציבורי של הרבנות הראשית כנושאת דגל התורה הכלל ישראלי ייחלש, כשרבים ידעו שספר התורה שהיא מייצגת חסר ופסול.

מדיניות הרבנות הראשית

יש טוענים שהרבנות הראשית צריכה לקבוע קו שכל הרבנים צריכים להיות מחויבים לו, ואילו הרב ריסקין אינו מחויב לקו שנקבע לגבי גיור ועוד נושאים.

אכן, ראוי שהרבנות תקבע עמדה בסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. אולם לשם כך עליה לקיים דיון עמוק ורציני בכל סוגיה וסוגיה. הדיון צריך להיות בדברי הגמרא, הראשונים והאחרונים, ובניתוח המציאות הנידונה על כל חלקיה. כדי לזרז את הדיון, יצטרכו הרבנים העוסקים בסוגיה ללמוד לקראת הדיון ספרים ומאמרים שונים, אולם גם לאחר מכן, הדיון בכל סוגיה יארך לכל הפחות מספר ימים שלמים. לצערנו, שום דיון רציני לא נערך כיום בשום נושא משמעותי, לא ברבנות ולא בשום גוף תורני אחר. למשל בנושא הגיור, הרב חיים אמסלם שליט"א כתב ספר רציני מאוד שיש לדון בו. מסקנתי אמנם שונה, אולם רוב היוצאים נגדו דוחים את דבריו בטענות של הבל שנתמכות באלימות המקובלת בחוגי החרדים.

חובה להוסיף, שלמרות הערך החשוב שבקביעת עמדה מוסכמת בכל סוגיה, אסור שעמדה זו תבטל את שיקול דעתם של הרבנים השונים. גם כשבית הדין הגדול היה יושב בלשכת הגזית, הייתה סמכות מסוימת לבתי הדין המקומיים. שכן העמדה העקרונית אינה קו דק אלא שדה אשר ברכו ה', שדה שבמרחב תחומו יש מנהגים וגישות שונות, שבזכותם התורה שבעל פה מתעשרת ומתברכת. על אחת כמה וכמה כיום, שאין מדובר בבית הדין הגדול שנסמך איש מפי איש עד משה רבנו, אסור לה לרבנות לקבוע קו חותך שפוסל עמדות תורניות חשובות. ככל שמעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית פחותה, כך עליה להתחשב יותר בדעות השונות בעת שהיא באה לקבוע עמדה. וכך היה מנהג רבני ישראל מימים ימימה.

משפט אחד יהיה לכם

מעבר לכך, משפט אחד צריך להיות לכל. כאשר מועצת הרבנות הראשית מבליגה על פגיעה חמורה בעמדתה וכבודה מצד רבנים מהעדה החרדית, שמחרימים את ההכשרים שלה, ומבזים את הרבנים הראשיים ואת רבני הערים והשכונות, חובה עליה לנהוג בסובלנות וחיבה גם כלפי רבנים כדוגמת הרב ריסקין, שמכבדים את הרבנות הראשית אבל לעיתים נוקטים עמדה שונה.

המצב כיום הוא שהרבנות אינה מתאמצת לפטר לאלתר רבנים שבניגוד לכללי ההלכה מבטלים גיורים של נציגי הרבנות. היא ממשיכה להכיר בהכשרים, נישואים וגיורים של 'רבנים' שמעיזים לעקור בפומבי מצוות דאורייתא, כדוגמת מצוות יישוב הארץ והמצווה להגן על עם ישראל בשירות הצבאי, או כופרים בטובתו של הקב"ה בהקמת המדינה ומוקיעים את האומרים הלל ביום העצמאות. במצב כזה, חובה עליה לגדור את עצמה מלפעול כנגד רב שיראתו, מעשיו וחכמתו מרובים משל אותם 'רבנים' חרדים שהם נזהרים בכבודם יותר מדי.

==

הטור יתפרסם בסוף השבוע בעיתון בשבע.