20 שנה להתנתקות – משדר מיוחד בסרוגים. שלוש נשים תושבות הגוש, חנה כהן, מוריה סולימן ואיילת שליסל מספרות על הקהילתיות שאפיינה את גוש קטיף.
20 שנה להתנתקות: סיפורים קטנים על הקהילות בגוש
20 שנה להתנתקות
שני עשורים אחרי הגירוש וההחרבה של הישובים היהודיים ברצועת עזה וצפון השומרון, חזרנו לאנשים שהיו שם, לקהילות הפורחות שנהרסו, לגילויי האמונה והנס שהיו יומיומיים, לתושבים שנאבקו בגירוש, לאנשים שתיעדו ולאלו שפעלו כדי לחזור לישובים שנראים כעת שוב בהישג היד. 20 שנה אחרי, איפה אנחנו היום?
לא הייתה קהילה כמו בגוש קטיף
חנה כהן הייתה מורה בנווה דקלים וגידלה שם 11 ילדים, אחד מהם נולד שבוע אחרי שהגיעה לישוב נצר חזני (ממנו עברה להקים את נווה דקלים) וקהילת נצר התגייסה לערוך ברית מילה. זכינו לחיים נפלאים של אהבה בין איש לרעהו. חיינו בשליחות של הקב"ה להפריח את השממה. עד היום היא זוכרת את העוצמות של התפילות והפעולות שנעשו כדי להשאיר את הישובים.
צילום: 20 שנה להתנתקות: הסרט חנה הייתה המורה של מוריה סולימן, תושבת עצמונה מגיל 6, שנזכרת איך לפני הסכמי אוסלו, את הקניות היו עושים ברפיח הסמוכה. ואז הגיעה המשטרה הפלסטינית והתחילו היריות והפצמ"רים.
איילת שליסל הייתה סטודנטית בישוב נצרים. היא זוכרת את הפער שבין מה שהיה חוותה בתוך הגוש, לבין הדרך בה הסתכלו עליה בקמפוס באשקלון.
==
מגיש: אריה יואלי
עורך ראשי ומפיק: דוד פרוידיגר
במאי: אבי לודמיר
עריכה: פרי-פנינה רובינסקי
מנהל אולפן: אשר רוט
תמונות סטילס: אוצר התמונות של חנה ומוטי מרדכי סנדר – יערות מורינגה ; פלאש90 ; דו"צ ; באדיבות המצולמים ; אולפן סרוגים.
תגובות