על רקע יוקר המחיה וחוסר היציבות הביטחונית, ישראל יוצאת במהלך שקט אך מהפכני ואפילו קצת מדאיג: היא מפריטה את המלאי האסטרטגי של מזון לשעת חירום. במקום לאחסן בעצמה אורז, שמן ושמרים במחסנים ממשלתיים, המדינה מעבירה את הניהול לידיים פרטיות במודל של "שירותי ליסינג למלאי".

המהלך, כפי שכותב ד"ר חזי גור מזרחי באתר 'וואלה', מעלה חששות כבדים. במקום שהמדינה תהיה הבעלים והאחראית הבלעדית על המלאי, היא מוכרת את המלאי הקיים ומעבירה את האחריות לספקים פרטיים. על פי המאמר, חברות אלו יחויבו לשמור על מלאי זמין עבור המדינה תמורת תשלום קבוע ולספק אותו בעת חירום.

ד"ר חזי גור מזהיר כי המעבר למודל פרטי מעורר שאלות קריטיות בנוגע לסיכונים ולעלויות. לדבריו, על אף שהמדינה לא רוכשת את הסחורה, היא עדיין תצטרך לממן את זמינותה. ד"ר גור מבהיר כי יש לבחון כמה יעלה התשלום הקבוע הזה לחברות הפרטיות, ומה יקרה אם חברה כזו תיקלע לקשיים כלכליים או לא תעמוד בתנאי המכרז.

שאלה נוספת וקריטית שהוא מעלה היא: האם ספק פרטי, שמטרתו העיקרית היא רווח, יוכל לפעול ביעילות ובמהירות במצבי חירום קיצוניים כמו מלחמה או קריסת שרשראות אספקה? האם הוא ידאג לספק מזון גם לאזורים מרוחקים ופחות רווחיים, והאם נכון להפריט משימה לאומית בסיסית כמו הזנת האוכלוסייה בעת מצוקה?

ד"ר גור מדגיש כי המהלך כבר נמצא בשלבים מתקדמים: כחלק מהרפורמה, המדינה מפרסמת מכרזים למכירת אלפי טונות של מזון מהמלאי הקיים, אך לא ברור מה המחיר האמיתי של המהלך.

הוא מציין כי מדובר במהלך שנעשה רחוק מעיני הציבור, על אף שיש לו עליו השלכות ישירות. כך למשל הוא מציין כי לא ידוע כמה עלה למדינה לרכוש את המלאי במקור, וכמה היא תקבל בתמורה למכירתו.

לסיכום דבריו כותב ד"ר גור, כי מדובר ברפורמה שעשויה להציע חיסכון כלכלי, אך טומנת בחובה סיכונים משמעותיים. כדי למנוע אסון, יש לוודא פיקוח הדוק, חוזים נוקשים ושקיפות מלאה מול הספקים הפרטיים. ללא אלו, ישראל עלולה למצוא את עצמה חסרה במזון בעיתות חירום, ומי שיאלצו למלא את התפקיד הזה הם האזרחים שיצטרכו לאגור מזון.