ביום הזה לא היינו מתחלפים עם נתניהו. סבב הפגישות שלו עם חברי הליכוד המבקשים להיות שרים, נמשך ובצד המרוצים יש גם את המאוכזבים.

בוגי יעלון נשאר בבטחון, וישראל כ"ץ קיבל בנוסף לתחבורה את תיק המודיעין. שטייניץ התקדם למשרד האנרגיה והאנרגיה האטומית, ואקוניס קודם לשר בלי תיק במשרד התקשורת. לצידם ברשימת המאוכזבים יש את ארדן, שלום שנלקח ממנו תיק האנרגיה ואת החוץ הוא לא יקבל.

חיים כץ ומירי רגב רוצים שניהם את תיק הרווחה, יריב לוין, זאב אלקין, גילה גמליאל, דני דנון וצחי הנגבי רוצים לשבת (לחזור חזרה) סביב שולחן הממשלה ובינתיים אין הסכמות עם נתניהו.

מי שמחכה בשקט היא ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה רוצה מאוד להתקדם לתפקיד שרה ולרשום הישג כשרה הדתית הראשונה בישראל. הבעיה היא שחוטובלי הגיעה למקום ה-20 ברשימת הליכוד, וגם זה אחרי קרב משפטי לא פשוט מול אבי דיכטר בבתי הדין של הליכוד ואפילו בבתי המשפט. 15 ח"כים לפחות עומדים לפניה בתור ולליכוד יש אפשרות למנות רק 12 שרים.

מצד שני, חוטובלי גילתה נאמנות לנתניהו בשתי הקדנציות האחרונות, עמדה בראש הקמפיין הסרוג של הליכוד שהביא הרבה פתקי מחל מתוך ריכוזי המגזר הסרוג ונחשבת גם כדמות ייצוגית בממשלה, בניגוד לדימוי של מירי רגב למשל.

מינויה לשרה יהיה הישג, סגנות שר – תחשב כשמירה על המעמד ואילו ירידה לרמת ח"כית פשוטה תחשב ככשלון. מול הדרישות של בכירי הליכוד לתיקים גדולים, חוטובלי תספק אפילו במשרד זוטר כמו המדע או האזרחים הותיקים.

לעומת איוב קרא שמאיים, צועק ומתפנה לבית החולים, או ל'ברוגז' שעושים ארדן ושלום, חוטובלי שומרת על שתיקה ומחכה לראות מה ייתן נתניהו. לראש הממשלה חשוב -גם לקראת הבחירות הבאות – להראות שבליכוד יש מקום גם למגזר הסרוג (כמו שחוטובלי אמרה אין-סוף פעמים במהלך קמפיין הבחירות) אבל מצד שני נתניהו יודע שכמו הציונות הדתית, גם אם חוטובלי לא תקבל כלום, היא תמשיך לשמור אמונים לנתניהו ולא תפרק לו את הממשלה.