אני מספרת לכולם בגאווה גדולה שאני אמא ללוחמים, כי אני כל כך גאה בבנים שלי שלוחמים למען העם ומדינת ישראל. אני גאה ומקבלת על עצמי גם את הצדדים הפחות נעימים, כמו הדאגה לבנים שנלחמים באויב. אך יש דברים שאינני מוכנה לקבל.
אינני מוכנה לקבל מפקדים שמוכנים לסכן את בני כדי לחוס על האויב. במו אוזני שמעתי רמטכ״ל לשעבר מתגאה בכך לפני קהל! איך אפשר לתת אמון במפקד כזה?
אינני יכולה לשמוע על עוד הותר לפרסום, עוד פעם ממטען ממולכד, כי המנהיגים אמנם יוצאים בהודעות של צער – אך לא נראה שהם מפיקים לקחים שימנעו את פגיעת המטען הבא.
אינני מוכנה לשמוע יותר על הוראות מסכנות לוחמים שיוצאות מלשכת הפצ"רית. למשל: שומעת מהבן שהוא עומד בפני המון מאיים בלי רשות לירות בהם, או: שומעת שהוא זיהה חמושים וקרא לזיק שיוריד אותם והזיק סירב כי הוא לא ראה נשק (בשטח ״סטרילי״ בעזה) וכולם יודעים שהאויב יודע על הטמטום הזה ולכן מחביא את הנשק שלו. או שומעת שאסור להוריד מבנה בגלל נז"א – מילה חדשה ומצמררת שנאלצתי להכיר. מה עם הנזק שנגרם לבנינו? אינני הבוס של הפצ"רית, אך אתה, נציגי בכנסת ובממשלה – כן הבוס שלה. למה היא עדיין בתפקיד?
אינני מוכנה לשמוע יותר שבזמן שהמדינה שולחת את בני להילחם היא גם דואגת להאכיל להשקות ולצייד את האויב בכל טוב. לוחם מספר שמולו יש צלפים שיורים עליו ומאחורי הצלפים שיירת אינסופית של משאיות ישראליות שמתספקת את האויב.
אינני מוכנה לראות שוב עסקאות שמעניקות לאויב את האדמה שעליה לוחמים שפכו את דמם מתוך רצון להעניק אותה לעם ולמדינת ישראל, כדי לחזק את בטחונה. אני תוהה, האם רצונם לא נחשב, אפילו לא קצת? האם דמם כל כך זול שניתן לבזבז אותו על עסקאות "שלום" כתובות על קרח, או עסקאות חטופים שמחזקות את האויב? והאם דמם של בנינו יותר זול מדמם של החטופים?
אינני מוכנה לדאוג מכך שאולי בני לא יבוא טוב בעין של איזה משפטן מצוות הפצ"רית שמחפש להיכנס בלוחמים, והוא ייעצר, ייחקר, ויישפט על זה שהוא מסתכן ונלחם למען עמו ולמען מדינתו. ולעומת זאת אם לוחם השקיע ממיטב כספו לרכוש וסט קרמי מציל חיים והבן של היועמ"שית יחשוק בו, האדון ייקח אותו בלי למצמץ והמדינה לא תבוא איתו חשבון.
אינני מוכנה להתחנן למקבלי ההחלטות שיתחשבו בבנים שלי שלא עובדים נורמלי כבר שנתיים ושכל עסקיהם קורסים, ונשותיהן מותשות מעייפות וילדיהם עצבניים מגעגועים לאבא. אינני מוכנה לעימותים כשאני מגיעה לדבר בוועדות הכנסת, לעיתים היו"רים של הועדות נוזפים בנו, צועקים עלינו, ומזלזלים בחשיבותנו. לעיתים ח"כים ונציגי המטה מפריעים לנו לדבר ואומרים לנו שאין לנו זכות דיבור כי זכות כזאת ניתנת רק למשפחות החטופים. גם אם החטוף שלהם כבר בבית. או שאומרים לנו שאין לנו זכות לדבר נגד הפצ"רית שמתעללת בחיילים, ושהם רוצים שנסתום וניעלם.
מהומה בכנסת: "היא שולחת אחריהם את הנוח'בות שלה"
אינני מוכנה יותר לדעת מראש שאין לבנים שלי סיכוי לטפס לדרגות בכירות בצבא, כי הדרגות האלה שמורים רק לחיילים שמשתייכים לקבוצה הנכונה. או לאלה שמוכנים להתקרנף כדי להתקבל לקבוצה הנכונה, אינני מוכנה שבני יפנה עורף לחינוך המעולה שהענקתי לו, כמו שיאיר גולן רוצה. אינני מוכנה שבני יעבדו לפרוגרס במקום לדאוג למדינת ישראל.
חוזרת ואומרת, אני הכי גאה בעולם על הזכות הזאת להיות אמא של לוחמים ששומרים על מדינת ישראל ולא הייתי מוותרת על הזכות הזאת בעד שום הון שבעולם. ומוסיפה עוד – מדינה חפצת חיים לא מתנהגת ככה ללוחמיה ולאמותיהן. אנחנו הכוח שמחנך אותם לחשוב על העם. אנחנו העוצמה שמחזקת אותם כשהם בקרב. אנחנו עמוד השדרה שתומכת בנשותיהם ובילדיהם שדואגים מהבית.
==
חני כהן-זדה היא אם לחמישה לוחמים וחברה בארגון אמהות הלוחמים
תגובות
הלב איתך, אבל... מה התכל'ס??? את לא מוכנה. ו...??? לא אכפת לאף אחד מזה שאת לא מוכנה. הילדים שלנו ימשיכו לשמש בשר תותחים לאג'נדות שמאלניות, כי אנחנו לא מסוגלים לומר לא למדינה. אולי הגיע הזמן לסרב להיות חלק מהשטויות הללו. לתת לפצ"רית להגן על המדינה. לתת לבג"ץ להיות בתוך טנק וליד נוחבות. לא להסכים להיות שותפים למלחמה שמסכנת חיי לוחמים סתם.
שוב השקרים האלה על הפצ"רית, בג"צ וזה כדור הארץ שטוח? כשהאמת היא שהבנים שלנו נהרגים כי הם נלחמים מלחמה שלעולם לא תסתיים עבור ממשלת ה 7.10, שאין לה שום תכנית ריאלית ליום שאחרי
לא עדכנו לך גרסא - צה''ל יורה על אזרחים לא חמושים במרכזי מזון במרחק חצי קמ. יש מאות ואלפי תיעודים ברשת ואת ממשיכה עם השקר על הפצרית שלא מרשה לירות על מחבלים... ספרי לילדים שלך את האמת - את שולחת אותם למות למען כבוד הביבי ויקר תפארת מלכותו. את שולחת אותם למות בזמן שהילדים של הביבי בטוחים במיאמי ולונדון. את ד שולחת אותם למות ואז מתרפסת לפני החרדים שמסרבים להתגייס כדי לשמור על המלך ביבי הראשון. והכי מצחיק את שולחת אותם לקראת הניצחון המוחלט שאנחנו כפסע ממנו כבר שנה וחצי. העיקר ביבי שומר על כסאו , הכסף הקטארי נכנס לו לחשבון הבנק.
מצטער לומר לך סיפרו לך שקרים, האחראי המרכזי, ולמעשה היחיד, לכל הבעיות שהעלת הוא האדון בנימין נתניהו. כשלא חושבים מראש על סוף המלחמה, אין לה סוף. כשלא חושבים מראש על טיפול באוכלוסיה, כולל סיוע הומניטרי, נסיים בזה שחילי צה"ל יהרגו בשביל לחלק סיוע הומניטרי לחמס. כשלא מאפשרים לכבוש את כל הרצועה בפעם הראשונה, השניה, השלישית וכול, כובשים את אותה שכונה פעמים רבות. כשמעבירים דולרים לחמס, מקבלים טרור. כשמוסרים למעלה מאלף מחבלים כדי להשתיק את מחאת הקוטג בעסקת שליט, מקבלים את יחייה סינואד. כשלא מאפשרים לחסל בכירי חמס, מקבלים את ה 7 באוקטובר. הכל מעשה ידיו של ביבי.