בית המשפט לערעורים לענייני פליטים בצרפת יצא לאחרונה בפסיקה דרמטית: כל פלסטיני המתגורר ברצועת עזה יוכל להגיש בקשת מקלט ולקבל מעמד פליט מלא בצרפת. ההחלטה מתבססת על אמנת ז’נבה מ־1951 להגדרת פליטים, וקובעת כי שיטות הלחימה של ישראל ברצועה הן "חמורות דיין כדי להיחשב לרדיפה קולקטיבית".

המקרה שהוביל להחלטה עסק באישה פלסטינית שביקשה מקלט לאחר ששהתה בצרפת במהלך אירועי 7 באוקטובר. בתחילה דחה המשרד להגנת פליטים בצרפת את בקשתה, בטענה שלא הוכיחה רדיפה אישית. בערעור שהוגש, הפכו השופטים את ההחלטה וקבעו כי כל תושב עזה מוגדר כחלק מקבוצה נרדפת "בשל לאומיותה", ולכן עומד בתנאי ההכרה כפליט.

בפסק הדין ציינו השופטים כי גם אם צרפת אינה מכירה במדינה פלסטינית רשמית, לתושבי עזה יש "מאפייני לאום ברורים — תרבות, שפה וזהות גיאוגרפית ייחודית". עוד נקבע כי מצב הסכסוך המתמשך מול ישראל מעמיד אותם תחת סכנת רדיפה באופן קבוע.

משמעות הפסיקה רחבה בהרבה מהמקרה הפרטני: כל פלסטיני מעזה, גם אם צרפת איננה מכירה במדינה פלסטינית, יוכל מעתה להגיש בקשה ולטעון למעמד פליט בצרפת על בסיס עילת רדיפה קולקטיבית.