אחרי פרשת מבנה סניף בני עקיבא ברעננה ופרשת הסניף בבת ים, עכשיו גם בית הכנסת "הפועל המזרחי" בפרדס חנה בסכנת פינוי מידית.

בית הכנסת קיים כבר כ-75 שנה – משנת 1950 לערך – ברחוב רבי עקיבא הוותיק בעיר וכיום מתפללים בו כמה עשרות אנשים,. לדברי המתפללים, ביום בהיר אחד, לדברם, קיבלו הוראה לפנות את המבנה. זאת, בשל העובדה כי "קרן תורה ועבודה" – עמותה השייכת להסתדרות הפועל המזרחי ומחזיקה בבעלות הקרקע, החליטה למכור את השטח עליו פועל המבנה, ולפנות את המתפללים באופן חד צדדי.

לדברי עורך הדין יצחק נטוביץ' המייצג את מתפללי בית הכנסת, "קרן תורה ועבודה" קיבלה את הקרקע כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת מקרן פיק"א. ייעוד הקרקע במקור היה להקים עליו בית כנסת, כפי שאכן קם ופועל שם זה עשרות רבות בשנים. והנה, יום בהיר אחד, וללא ידיעת המתפללים, הקרן מכרה את הקרקע ללא מכרז ליזם פרטי לטובת בניית מבנה מגורים במקום. זמן קצר לאחר מכן הקרן שלחה מכתב התראה לפינוי בית הכנסת.

הודעה עם תביעה לפינוי שקיבלו המתפללים

מתפללי בית הכנסת קיבלו את העניין בתדהמה וניסו להגיע להסדר פשרה כלשהו עם הקרן למציאת מבנה חלופי אך המשא ומתן לא עלה יפה, וכעת הקרן מאיימת בהגשת תביעה משפטית לפינוי המתפללים.

"השטח הקדש ואין לסחור בקרקע"

לדברי עו"ד נטוביץ, "אנחנו חושבים שקרן תורה ועבודה  כלל לא היתה יכולה לסחור בקרקע לטובת מגורים היות ומדובר בקרקע של הקדש שמיועדת לצרכי ציבור. בנוסף עצם המכירה מנוגדת לחוקת "הפועל המזרחי" כיוון ששם כתוב במפורש שמטרת הארגון הוא לדאוג ולטפל בבתי כנסיות, מוסדות דת ובתנועות הנוער."

עו״ד יצחק נטוביץ. (צילום: יח"צ)

נטוביץ' טוען עוד כי הסתדרות הפועל המזרחי כיום היינה גוף קטן יחסית ועשיר מאוד, וכשבין היתר מחזיקה בעלות בחברת "משהב" ששווה כמיליארד ש"ח. הטענה של הקרן שהם מכרו את המבנה לצורך החזרת חובות שהצטברו למפלגת "הבית היהודי", מיסודה של הפועל המזרחי.

מכתב התשובה של עו"ד נטוביץ המייצג את המתפללים

הסתדרות הפועל המזרחי והחובות של המפד"ל

הסתדרות הפועל המזרחי, למעשה הייתה בעבר הגוף הכלכלי של המפד"ל הוותיקה (כיום "הבית היהודי"). המפלגה היא גוף שאינו מחזיק בנכסים וההסתדרות היא הגוף הכלכלי של המפלגה.

"קרן תורה ועבודה" היא עמותה השייכת להסתדרות והיא זו שמחזיקה בכלל הגופים הכלכליים. בין היתר, בבעלותה חברת "משהב", הוצאת הספרים "מורשת" (שמוציאה את סידורי "רינת ישראל"), בתי אבות ונכסים רבים, כמו גם יתרת החובות של המפד"ל-הבית היהודי. לפני מספר שנים קבע השופט מלץ בבוררות בנוגע להסדרי חובות המפלגה, ש-78 אחוזים מנכסי ההסתדרות יהיו שייכים לקרן ו-22 הנותרים למפד"ל.

הפועל המזרחי: "הנכס לא שייך למתפללים"

בתגובה לדברים מסר מזכ"ל הסתדרות הפועל המזרחי אבי סולימן:

בשנת 1950 רכשה הקרן את הנכס,  מחברת פיק"א (בידי הקרן שטר מכר ונסח טאבו מקורי). בישיבתה מיום 24.8.1949, החליטה הנהלת הקרן לרכוש מגרש מחברת פיק"א, לפעילות הסתדרות הפועל המזרחי.

הנכס בפרדס-חנה, כמו כל נכסי הקרן בתקופה ההיא ועד לשנת 1995, שימש כסניף הסתדרות הפועל המזרחי (להלן : "הפוהמ"ז"), ובמשך שנים רבות התקיימה בו פעילות חברתית תרבותית. כמו כן פעלה בנכס לשכת המיסים של הפוהמ"ז , לצורך גביית דמי חבר.

חברי הפוהמ"ז בפרדס-חנה, היו פונים בין היתר ללשכת המיסים ע"מ לברר ולשאול בכל הקשור לדמי החבר. לצד זה התקיימו בסניף, כמו ביתר סניפי הפוהמ"ז, פעולות תרבות ואחרות, באמצעות מזכיר הסניף המקומי, אשר עמד לרשות החברים וסייע להם. הסניף היה פתוח מדי יום, בשעות מגוונות, לטובת החברים ולרווחתם.

הקרן בנתה מבנה בנכס, לצרכיה היא ולמטרותיה כאמור לעיל.

 

אבי סולימן, מזכ"ל הפועל המזרחי. (צילום: סרוגים)

בשנת 1995, עם קבלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נאלצה הפוהמ"ז לצמצם את פעולותיה ולסגור סניפים. בעקבות זאת, פעל מזכיר מתנדב בסניף פרדס-חנה לטובת החברים.

לצד פעילות זו, נענתה הפוהמ"ז לבקשת קבוצת חברים ואיפשרה להם להתפלל בנכס בשבתות ובחגים בלבד, ללא הקניית זכות כלשהי בנכס.

עם צמצום הפעילות, המשיכה קבוצת מתפללים, באישור ובהסכמת הקרן, להתפלל בנכס בשבתות ובחגים.

הקרן מבקשת לציין כי אכן איפשרה למתפללים להשתמש בנכס כחלק ממטרותיה, מבלי להקנות להם כל זכות בנכס.

זאת ועוד, יובהר כי העובדה שהקרן איפשרה במשך שנים למתפללים לעשות שימוש בנכס ללא תמורה, אינה מקנה להם זכות קניינית בנכס, ואינה גורעת מזכותה של הקרן לדרוש את פינוי הנכס לצורך מכירתו.

במשך השנים, לא גבתה הקרן דמי שכירות.

בניגוד לנטען, הקרן פירסמה "קול קורא" למכירת הנכס. התקיימו מס' פגישות עם המתפללים והם ידעו, אף ידעו, על הכוונה למכור את הנכס. בניגוד לנטען, הדברים לא נעשו באופן חד צדדי.

במהלך מו"מ עם יזם הגיעה הקרן להסכמות בעניין המתפללים. עפ"י ההסכמות יינתן למתפללים מבנה חלופי – במהלך הבנייה. בתום הבנייה – יינתן למתפללים מבנה קבע שייבנה בתחומי הנכס.

לא אחת, המתפללים הסכימו לכך ואף הוחלפו טיוטות הסכם בין הצדדים. אך המתפללים שינו את עמדתם וחזרו בהם, והם אלה שסירבו להגיע להסכמות עם הקרן.

ובכך, המתפללים מסבים לתובעת טרדות מיותרות ונזקים לא מעטים. מה עוד שהקרן עשתה כל אשר לאל ידה על מנת למצוא למתפללים פתרון הולם וראוי.

המתפללים אינם עמותה רשומה ואינם מאוגדים כלל בשום צורה משפטית כזו או אחרת. לכל היותר, המתפללים אוחזים בכח הזרוע בנכס השייך לקרן ומסרבים לפנותו;

הקרן עשתה כל אשר לאל ידה על מנת לפנות את המתפללים מהנכס, תוך שהיא מציעה למתפללים פתרונות ראויים כאמור לעיל. אולם הדבר לא צלח בידה.

סיכומם של דברים, וכאמור לעיל, הקרן מבקשת למכור את הנכס שבבעלותה, תוך הבטחת דירה לקרן תורה ועובדה במסגרת הסכם קומבינציה שתבטיח גם אפשרות למתפללים להתפלל כפי שהיה להם בעבר. אבל כל זה בהסכמה גם שלהם. ככל שיהיה הליך משפטי, נשקול את עמדתנו.