‏חרפה בפולין. ביום השנה ה-84 לציון הטבח בעיירה ידוובנה שפולין בו נרצחו מאות יהודים שהוכנסו ע"י שכניהם הפולנים שנעלו אותם באסם והציתו אותו, האנדרטה במקום הושחתה והוצבו שלטים הטוענים כי הגרמנים ביצעו את הטבח.

באתר ההנצחה בידוובנה התווסף שלט המאשים את הגרמנים ברצח אותו ביצעו פולנים, ששרפו באסם את כל יהודי העיירה.

אתר ההנצחה בידוובנה (Kamil Mrozowicz)

כל תושבי העיירה הוכנסו לאסם שהוצת

ידוובנה היא עיירה קטנה בצפון מזרח פולין, 150 קילומטר מצפון לוורשה, וכ-70 קילומטר מערבית מבילאיסטוק. היא נכבשה בתחילה על ידי הרוסים, ועם מבצע ברברוסה, כבשו אותה הגרמנים בדרכם מזרחה. כשבועיים לאחר כניסת הגרמנים לעיירה, ב-10 ביולי 1941, כינסו תושבי העיירה הפולנים את כל 1,600 יהודי העיירה, תוך התעללויות ומכות הכניסו אותם לאסם בפאתי העיירה שפכו בנזין והציתו. 3 צעירים יהודים ניצלו מהתופת כשברחו מתוך הלהבות לשדה החיטה הסמוך.

התיאורים הזוועתיים של ההתעללות ביהודים, מצמררים עד היום. אחת מנערות הכפר, בתו של המלמד, הייתה נערה יפיפיה, הפולנים אנסו אותה ולאחר מכן כרתו את ראשה, ובעטו בראש הכרות כמו כדורגל לאורך הרחוב המרכזי של הכפר.

כעת הוצב שלט באתר ההנצחה, בו נכתב בפולנית ובאנגלית כי את הטבח ביצעו כוחות גרמניים בראשות הרמן שאפר.

ביד ושם הגיבו: יד ושם מביע זעזוע עמוק נוכח עיוות האמת ההיסטורית באתר ההנצחה בידוובנה שבפולין. הצבת לוחות חדשים באתר, ערב יום השנה ה-84 לטבח המזעזע של יהודי העיירה בידי שכניהם הפולנים, מהווה מעשה בוטה של עיוות זיכרון השואה.

שלט ההנצחה שמאשים את הגרמנים בטבח (Kamil Mrozowicz)

מסרים אנטישמיים ועיוות האמת אינם מהווים רק חילול זכרם של הקורבנות ופגיעה בכבודם של השורדים, אלא גם פגיעה במצפונה המוסרי וההיסטורי של פולין ובכל מי שמוקירים את ערכי האמת, הזיכרון והאחריות המוסרית. יד ושם קורא לרשויות הפולניות לפעול מיידית להסרת התוספות הפוגעניות ולהשבת האמת ההיסטורית של האתר.

שלמה גולדברג מספר על הטבח של יהודי ידוובנה

באולפן סרוגים התארח שלמה גולדברג לשעבר מנהל מחלקת השאלה בספרייה הלאומית כדי לספר על הרצח שביצעו פולנים בעיירה של סבו הי"ד – ידוובנה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שלמה גולדברג מספר באולפן סרוגים על הטבח ביידוובנה

אני הולך לאן שהרב הולך עם ספר התורה

רב הקהילה של ידבוונה, הרב אביגדור ביליסטובסקי יצא עם ספר תורה בראש התהלוכה של היהודים, ואמר עם בני הקהילה וידוי, כשזעקות 'שמע ישראל' נשמעו למרחוק. מיכאל קורופטווה, סבו של שלמה גולדברג, הציל טייס פולני בתחילת המלחמה והחביא אותו לכמה ימים. תושבי העיירה זכרו לו את החסד ואיפשרו לו שלא לצעוד עם שאר היהודים למוות. לפי העדויות של הניצולים הוא ענה להם: "אני הולך לאן שהרב הולך עם ספר התורה". כשאשתו ובנותיו הפצירו בו לעזוב, הוא ענה להם: "אסור לפגל את הקרבן", כשהוא מתכוון לכך שאנחנו עולים לקרבן על קידוש ה' ואסור לנו לחשוב מחשבות זרות.

אביו של גולדברג, גויס כשבועיים לפני כן לצבא הרוסי, וכך ניצל מהטבח. הוא הכיר את אשתו במחנה העקורים ברגן בלזן, לשם הובאו שורדי השואה, השניים נישאו ושלמה הוא אחד מראשוני הילדים שנולדו במחנה. הוא החליף את שמו מקורופטווה לגולדברג, כדי שיישמע יותר יהודי וכך יוכל לקבל אישור עלייה (סרטיפיקט) לארץ ישראל מוקדם יותר.

הפולנים טענו כי הגרמנים היו הרוצחים

במשך השנים, הפולנים השתיקו והחביאו את סיפורי הזוועה של יידוובנה ששוכפלו בעשרות עיירות סמוכות. בפולין טענו תמיד כי הגרמנים ביצעו את הרציחות, ולא הם. רק לפני כעשרים שנה, יצא לאור ספר של חוקר פולני בשם יאן טומאש גרוס, שמצא את המסמכים המתעדים ומאשרים כי התושבים הם הפולנים הם שהיו היוזמים, המתנדבים והמבצעים של שריפת 1,600 יהודי העיירה.

בעקבות המחקר והספר שכתב 'שכנים' (המתאר איך תושבים רוצחים את שכניהם), החל גל של מחאות בפולין נגד גרוס, והוא נאלץ לעזוב את המדינה ולהמשיך את מחקרו בארה"ב.

חובה לציין כי הטבח המוחלט הזה ביהודי עיירה שלמה, התבצע שלושה שבועות בלבד אחרי תחילת מבצע ברברוסה. הגרמנים בפולין עוד לא הורגים יהודים בשיטתיות, והרצח הזה הקדים את חיסול יהדות אוקראינה והארציות הבלטיות שבוצע בירי אל הבור, אבל כשלושה חודשים יותר מאוחר. זה לא היה פוגרום של הוצאת קיטור, אלא חיסול מוחלט של כל יהודי העיר בצורה אכזרית.