אם יש דבר שאנחנו לא אוהבים זה לחכות. ואם יש דבר שאנחנו עוד יותר לא אוהבים, זה כשאומרים לנו לחכות. כשמבקשים מאיתנו להמתין "עוד רגע". ברמזור בכביש, בקופה בסופר, ביציאה מהמטוס, בכניסה לקניון. אבל לעיתים אנחנו משתהים מרצון. כי אנחנו לא רוצים שמשהו ייגמר, או כי אנחנו מבינים שאם נשהה את המבט לעוד רגע, נבין מה אנחנו רואים ונוכל להעריך יותר מאמץ, עבודה או כישרון.

יצירות אומנות שמבקשות: "עוד רגע"

בתערוכה "עוד רגע" במוזיאון אגם ראשון לציון, העבודות "מבקשות" מאיתנו להשתהות מולן עוד רגע. בדומה לעבודות של יעקב אגם, המוצגות בתצוגת הקבע של המוזיאון, גם הן במגוון מדיומים של פיסול וציור, חפצים ומיצבים. יחד הן מזמינות אותנו לשהות עם העבודות ולשקוע במה שאגם מכנה "המימד הרביעי". המימד מכיל את הזמן, התנועה, השינוי – והבלתי צפוי.

העבודות בתערוכה, מעלות שאלות על בית, זיכרון, שייכות, געגוע, והגבולות שמיטשטשים בין דמיון למציאות. הן מהדהדות את הזמן החולף, דרך מפגשים לא צפויים ומפתיעים בין עולמות וחומרי יצירה שונים שמתפרקים ומורכבים מחדש.

טקסטיל, וידאו, ציור, תמונה ומיצבים

מלאכות טקסטיל הנושאות מטען היסטורי וסיזיפי, תיעוד אורבני בטלפון הסלולרי. ציורים של צילומים מאלבומי משפחה ישנים, וידאו משולב פרפורמנס המחבר את האישי לציבורי. מיצב מראות המשקף את אידאל היופי הנשי, תצלומי לוויין החושפים את יחסי השליטה הטריטוריאליים שבין האידיאולוגיה לנוף. פסלים ריאליסטיים שיוצרים אשליה פנטסטית של מציאות, ואיורים שלוכדים אינטימיות יומיומית.

התערוכה "עוד רגע" נפתחת באחת התקופות המאתגרות והקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה. ההצעה להשתהות ולנסות להכיל ולהבין מה אנחנו רואים, ואיך זה נתפס אחרת כשמפנים את המבט לעוד מרחבים וכיוונים, מקבלת משנה תוקף ברגע ובמקום הזה, לגבי כל דבר במציאות חיינו.