ברוך דיין האמת. המוזיקאי, המלחין והפזמונאי הישראלי שייקה פייקוב, נפטר היום (ראשון) בגיל 88. פייקוב, דמות מרכזית בזמר העברי, הותיר אחריו מורשת עשירה של שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. הלווייתו תתקיים מחר (שני), ה-7.7, בבית העלמין באשדות יעקב, בשעה 18:00.

מודעת אבל שייקה פייקוב

חייו ופועלו

ישעיהו (שייקה) פייקוב נולד ב-5 ביולי 1937 בתל אביב להורים שעלו לארץ מפולין ואוקראינה. ילדותו עברה עליו במקווה ישראל ובקיבוץ אשדות יעקב, שם התחנך והחל את דרכו המוזיקלית כבר בגיל צעיר. בגיל 14 הלחין את שיריו הראשונים, "הורה עמק הירדן" ו"שיר הלוחם". הוא למד לנגן במנדולינה ובאקורדיון והשתתף בתזמורת הקיבוץ, כשהוא מופיע בחגים ואירועים.

לאחר שירותו הצבאי בנח"ל, שם שירת כחבר בצוות הווי ובידור והפיץ שירים חדשים בבסיסי צה"ל, עבר פייקוב לקיבוץ משמר השרון, שם המשיך ליצור ולנגן. הוא שירת במילואים כלוחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, וחוויותיו מהמלחמות השפיעו על יצירתו, כפי שבא לידי ביטוי בשירים כמו "אחיי גיבורי התהילה" ו"נפגשנו שוב".

קריירה מוזיקלית

פייקוב היה מוזיקאי רב-תחומי: מלחין, פזמונאי, מעבד מוזיקלי, מנצח ומשורר. הוא למד קומפוזיציה אצל המלחין אבל ארליך והשלים לימודי מוזיקה במכללת אורנים. כמורה מוסמך למוזיקה, הוא לימד בבתי ספר והפיק אירועי תרבות בקיבוצים.

בין יצירותיו הבולטות: "אן דן דינו", "ארץ", "תפילה לירושלים", ו"חייכי לי בשירים". הוא שיתף פעולה עם פזמונאים כמו דודו ברק ואלישבע, ועם זמרים כגון אילנית, דודו זכאי וששי קשת.

פייקוב זכה להצלחה רבה בפסטיבלי זמר, בהם זכה במקומות הראשונים בפסטיבל שירי הילדים ("אן דן דינו", "אמא") ובפסטיבל הזמר החסידי ("שישו ושמחו"). הוא גם הלחין שירים לפסטיבלים בינלאומיים בצ'ילה, יפן ודרום קוריאה, והשתתף בקדם אירוויזיון עם שירים כמו "דרך המלך". בנוסף, כתב מוזיקה לסרטים כמו "נורית", "קוראים לי שמיל" ו"נערת הפרברים", בהם בלטו שירים כגון "כמו ציפור" בביצוע עפרה חזה.

הכרה ומורשת

על תרומתו העצומה לזמר העברי זכה פייקוב בפרסים רבים, בהם פרס אמ"י (2017), פרס אקו"ם (2018) ואות הוקרה ממסגרת "פסטיבל ימי זמר תיאטרון חולון" (2023). ספרי שיריו ואלבומיו, כמו "ארץ ישראל יפה" ו"חגי ישראל", ממשיכים להוות עדות לעומק יצירתו.

פייקוב, שהיה נשוי שלוש פעמים ואב לשתי בנות. מצבו הרפואי לא אפשר לו להמשיך את פעילותו בעשור האחרון. הוא התגורר עד יומו האחרון בקיבוץ משמר השרון.

מותו של שייקה פייקוב הוא אבדה גדולה לתרבות הישראלית. שיריו, שהפכו לפסקול של דורות, ימשיכו להדהד ולהעניק השראה.

יהי זכרו ברוך.