מאכזב שהבית היהודי לא נאבקו על מרכזי התודעה

הבית היהודי: האם המאבק התודעתי יוצא לדרך?

הנחלת הערכים בהם דוגלת הבית היהודי, היא לא משימה פשוטה. וודאי שלא, בסביבה בה השיח הפוסט-ציוני הוא הנותן את הטון, שיח עוין להתיישבות, לדת ישראל, לאמונה, שיח ציני והרסני המתכתב עם ההסתה הקשה של אויבינו.

החזון של נפתלי בנט, יו"ר התנועה, בעוד ימים מספר , שר החינוך בנט, היה לאחד את הכוחות של הציבור הדתי-לאומי עם המאמינים בצדקת דרכה של הציונות גם אם הם לא מתויגים כ"דתיים", ולהירתם יחד ליצור שינוי חיובי בישראל.

המאבק הוא על דמותה של מדינת ישראל, מאבק על הערכים, על התרבות, השיח, העתיד של המדינה. כלי התודעה השונים הם המשפיעים העיקריים שהביאו את ישראל לתכתיבי אוסלו, לאסון ההתנתקות, להידרדרות במשילות ובריבונות באזורים נרחבים במדינה, כולל בירושלים דהיום, טרור יומי, הקפאת בניה גם בעיר הבירה, השתלטות עוינת על קרקעות בגליל ובנגב, מצב של כניעה מתמדת לדרישות האויב, כרסום מתמיד במעמד המשפחה לטובת אוכלוסיות מרובות-תקשורת כמו אלה המכונים "להט"בים", מערכת משפט המעדיפה פגיעה בחיילינו ובישראלים מאשר באוכלוסיית האויב, והרשימה ארוכה.

מערכות התודעה במדינה: תקשורת ההמונים לסוגיה, התרבות, מערכת החינוך והאקדמיה ומשפטים בגיבוי ארגוני הקרן לישראל החדשה וכספי מדינות זרות – הנחילו בישראל שיח ומוד חשיבה הנוגדים את ערכי הציונות, היהדות וצדקת הדרך של מדינת ישראל.

האם החינוך הוא התשובה?

בלי לזלזל כהוא זה בחינוך , מערכת החינוך הממלכתית, על פי כל המחקרים, משפיעה הרבה פחות על הדור הצעיר לעומת מערכות התקשורת/קולנוע/תרבות השונות. צאו וחשבו כמה שעות מבלה הילד הישראלי עם סמארטפונו או מול מסך גדול, לעומת שעות בהייה במורים. מערכת החינוך הממלכתי הפך למערכת העברת מידע, לבייביסיטר ממלכתי. יש הרבה מה לשנות במערכת החינוך, השאלה אם השינויים יגיעו משם, במצב של היום, כמרכזי התודעה כבר אינם בין כתלי בתי הספר.

מאכזב שהבית היהודי לא נאבקו על מרכזי התודעה. משרד התרבות הוא משרד בעל השפעה גדולה – שליטה על תקציבי הקולנוע והתיאטרון. ויתרו עליו לטובת המשפטים. רק ברגע האחרון הצליחה המפלגה לנצח במערכת כיפוף ידיים כבירה, ולקבל לידיה את מערכת המשפט, שהוא מרכז עצבים מרכזי וחשוב, ואני מצדיעה להצלחה הזו. עם זאת, העובדה שברשימת הדרישות לא היה מאבק לקבלת את תיק רשות השידור, משרד תקשורת (הממונה על הרשות השניה והכבלים-לווין), ראשות וועדת הכלכלה (בה נקבעים חוקי התקשורת), אחריות על גלי צה"ל (תיק רשות השידור או כחלק מהדרישה לסגן שר בטחון) – מאכזבת.

אחריות על המנהל האזרחי (מנהא"ז) חשוב מאוד להתיישבות, אך לא מספיקה. כמי שעבדה במנהא"ז, לפני כעשרים שנה, ראיתי במו עיני את "שלום עכשיו" עובדים שם בחריצות, חודש בחודשו. עוקבים אחרי הבניה, מייצרים דו"חות, פונים לתקשורת, ובונים לעצמם מארג השפעה מבפנים. והם הצליחו. הם, ו"יש דין" ו"שוברים שתיקה" מקבלים את ההעצמה המלאכותית על חשבון טובתה של מדינת ישראל, בגלל הקשר הסמביוזי עם הברנז'ה בתקשורת.

השרים בנט ושקד מבינים היטב את הכוח ההרס התודעתיים שבידי השמאל. הם גם הרגישו היטב את תוצאות הקמפיינים המתוזמרים לטובת השמאל בתקופת התעמולה – הצטמקות המפלגה. רוב הימין כבר עבר פאזה, ומבין היכן טמונה ההשפעה האמתית. אֵל הבטון הכזיב. החטיבה להתיישבות והמנהא"ז הם כלים לבנייה פיסית, לא תודעתית. החקלאות גם כן אינה עמדת השפעה כלל-ישראלית. בהתנתקות ראינו איך תוך 5 דקות מגיע D-9 והורס כל בית. בנייה אינה מספקת. כל מוצר, מצוין ככל שיהיה, לא יכול לנצח ללא שיווק נכון, ובוודאי שסיכוייו לשרוד כשיש קמפיין שלילי נגדו – יורדים אקספוננציאלית.

"עם הפנים לכל עם ישראל" – אלה התפקידים שבעזרתם מגיעים לתודעה של כלל ישראל. כי בסופו של יום, לא משנה מה אתה עושה, משנה איך מציגים אותך.

==

חני לוז היא רכזת תדמי"ת (תגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית) והתמודדה בפריימריז של הבית היהודי.