"עם מה באתם היום?" שאלתי את עמיחי ודנה
"אני לא יכולה יותר" אמרה דנה בקול רועד
"זה כמו לגור עם שותף, הכל כל כך טכני, משימתי, אין פה קירבה, אין לב.
לפעמים אני בוכה לידו והוא אפילו לא ניגש אלי" המשיכה דנה להסביר
"אני מרגיש שאני תמיד נכשל. כל דבר שאני אומר או עושה לא טוב, אז פשוט הפסקתי לנסות, אני מרגיש שזה ממש שוחק" הגיב עמיחי באנחה
"הקשר הזוגי היא הזירה הכי אינטנסיבית שבה הנפש שלנו יכולה לעבור ריפוי ותיקון.
זו לא קלישאה – זו מפת חיים.
בזוגיות אנחנו חושפים את כל המקומות הכי רגישים וכואבים, כל המקומות הלא פתורים, זו הזירה שיכולה להתרחש הכי קרוב לנשמה"
"כן, אבל הוא ממש מכאיב לי כשהוא נוגע לי במקום הכי פגיע" אמרה דנה
"ואז מה קורה?" שאלתי
"אני נסגרת או תוקפת, כי אני מרגישה שהוא בכלל לא רואה אותי" ענתה
"אני מרגיש שהיא באה אלי כל הזמן עם רשימת דרישות שאי אפשר לעמוד בהן.
זה כשלון ידוע מראש, אז אני כבר מעדיף פשוט לשתוק".
"לכולנו יש מערכת של הבטחות לגבי הקשר הזוגי שלנו – מה אני אקבל? איך יראו החיים כשיהיה לי מישהו שמכיר אותי? שאוהב אותי? שרואה אותי?
אנחנו לא תמיד מודעים להבטחות האלה שמניעות אותנו, אבל הן שם".
"אני ממש יודעת מה ההבטחה שאני מדמיינת שהקשר הזוגי מבטיח לי" אמרה דנה בנחרצות
"מה?" שאלתי
"שרגע אחד בחיים ארגיש שיש מישהו שאני לא צריכה להוכיח לו כלום על מנת שיאהב אותי".
"ומה קורה כשההבטחה הזו נשברת ולא מתממשת?" שאלתי
"מה קורה? היא הופכת להיות כמעט כמו האוייב שלי ואני מרגיש שנוצר איום בקשר שלנו.
אני לא עומד בציפיות ואז אני הופך לכישלון וברור שאני אפחד לגשת אליה ואעדיף לברוח"
"זה גורם לשניכם להכנס לתוך מערכת הגנה, כל אחד נכנס לשריון שלו ובתוך המצב ההישרדותי הזה – אין באמת מפגש.
אף אחד לא בוחר באף אחת, אתם לא נמצאים שם באמת".
"אז איך אפשר לצאת מהמלכודת הזאת?" שאלה דנה
"מתחילים לבחור להיות נוכחים.
להפסיק לשרוד ולהתחיל להרגיש.
שכל אחד ילמד לחשוף את תנועות הנפש שלו בלי האשמות וציפיות ובלי התגוננויות, פשוט להסכים להיות ולראות"
"עמיחי, כשאתה שותק כדי לא להכשל, מה באמת עובר עליך כשדנה כועסת?" שאלתי
"אני מרגיש כמו ילד קטן שאמרו לו כמה הוא מאכזב.
כאילו היא אומרת לי שאני לא מספיק גבר.
וזה גורם לי להעלם, לא בגלל שאני לא אוהב אותה, אלא בגלל שאני פשוט לא מאמין שמה שיש בי באמת יכול להספיק לה".
היה אפשר להרגיש את התסכול והכאב בחדר.
"דנה, שאת שומעת את זה מעמיחי, מה עובר עלייך?"
"אני תמיד חשבתי שהוא פשוט אדיש אלי ולא איכפת לו, עכשיו אני מבינה שהוא פשוט פוחד ומרגיש לא ראוי.
"זו תחילתו של מפגש.
המפגש הזה התאפשר בגלל שהצלחנו לזמן מה להוריד ולנטרל את כל מערכות ההגנה שלנו.
בתוך תהליך שבו כל אחד מצליח להסביר את הכאב והפחדים שלו ללא האשמות, פשוט כל אחד מארח את השני בעולם שלו זה מאפשר מפגש.
זה מפגש של מהות מול מהות – בלי הבטחות ואיומים, בלי מערכות הישרדות ושריון ובלי אורות של הבטחות מדומיינות.
המהות שלך פוגש בצורה מאוד פשוטה ואמיתית את המהות של עמיחי".
"זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור?" שאל עמיחי
"זה לא נעשה ברגע, אבל כשאתם מתחילים להרגיש אחד את עולמו של הפנימי של השני, תוכלו להבין את הכאב, המנגנונים של ההבטחות והאיומים בקשר, את התקוות והאכזבות.
פשוט עוברים ממצב של לחימה והישרדות למצב של בחירה.
בנקודה הזו מתרחשים ריפוי וצמיחה".
הם שתקו. לא אמרו דבר. פשוט היו ברגע של נוכחות של משהו אמיתי סוף סוף.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
