שעון החול של המו"מ הקואליציוני הולך ואוזל, ונראה שהמגעים בין הבית היהודי לליכוד הגיעו למבוי סתום. ההם מאיימים בהליכה לאופוזיציה, השניים מפחידים בהקמת ממשלת אחדות, והשאלה שצריכה להשאל היא- האם בשביל זה שווה להפיל את הממשלה החדשה עוד בטרם קמה, או לחילופין להביא דה פקטו להקמת ממשלה עם הרצוג וליבני.

אסור בשום פנים ואופן לפרק את המחנה הלאומי, ובכך להרוס את ההישג הגדול של הבחירות האחרונות. נכון, מה שנעשה לבית היהודי במו"מ הקואליציוני הוא לא ראוי ולא נעים. הכניעה המוחלטת לדרישות החרדים, אי העמידה בהסכמים וההבטחות מלפני הבחירות. אבל בסופו של מדובר בהורדת ידיים בין מפלגה של 8 מנדטים לכזאת של 30, הסיכויים לרעתה של המפלגה הקטנה, וככה זה בפוליטיקה. אך גם לקבל הסכם פחות טוב ממה שרצית, ולהיות בפנים, עדיף מלהיעלב ולסלול את דרכה של מפלגת העבודה לממשלה.

שנית, אם נעצור לשניה את הויכוחים וההאשמות ונבחן את מה שהוצע לבית היהודי, נגלה שההצעה, והפוטנציאל של התיקים הללו הוא לא רע בכלל, אפילו טוב מאוד. אני סבור, וזו גישה רווחת בקרב הציונות הדתית, שהפתרון לבעיות השעה של עם ישראל ומדינת ישראל, טמון בשורש, בעיית הזהות, התודעה הלאומית, והאמונה בצדקת הדרך מתחילה בשני הדברים הללו בדיוק! בחינוך ובתרבות.

העניין הוא, שמדובר בתהליכים ושינויים ארוכי טווח. ולכן בתוך כל המולת המשא ומתן, קשה להבין את הפוטנציאל האדיר הטמון בשני המשרדים האלו. בדיוק בזמן שבו תיאטרון שמקבל מימון ממשרד התרבות, מציג מחזה שנכתב על סיפור חייו של טרוריסט, ומציג דווקא את האנושיות שלו ואת הקושי שבחייו של אסיר ביטחוני. כשגיבורי התרבות במדינתנו מנותקים לגמרי מכל זהות יהודית או לאומית, ומנוכרים לחלקים נרחבים מעמם.

דווקא במקום הזה צריכה מפלגת הבית היהודי לשאוף להיות, להתחיל בשינוי משמעותי, בבניית תרבות יהודית ציונית גאה. אם כי, אסכים עם מי שיטען שעד היום משרד התרבות לא היה פקטור משמעותי בבניין התרבות בישראל, אך זה לא אומר שאי אפשר להפוך אותו לכזה. עדיין, ברור שכוחו של משרד התרבות לא מספיק בשביל לייצר שינוי משמעותי שכזה, וכאן משרד החינוך מתאים להשלמת המערך הזה כמו כפפה ליד, שכן המושג הרחב של תרבות אינו מתייחס לעולם האומנות ומוסדותיו בלבד, אלא מגדיר את כל מרחב החיים הרוחני של אדם או של אומה, והנדבך החשוב והבסיסי ביותר של התרבות הוא החינוך. גם במערכת החינוך הישראלי פשתה הטרמינולוגיה המערבית והפוסט-מודרניסטית, (ע"ע לימוד נרטיב הנכבה) ולכן יש צורך בשינוי משמעותי וארוך טווח גם במערכת החינוך. שני המשרדים הללו, מאוישים ע"י נפתלי בנט ואיילת שקד, יכולים להיות חוד החנית של עליית התרבות והתודעה הלאומית האמתית של עם ישראל.

חשיבותם של שני משרדים אלו היא עצומה, וטוב יעשו בבית היהודי אם ימחלו על כבודם הפוליטי לטובת עשייה משמעותית בתחומים שבהם הם היו חסרים בשנים האחרונות יותר מכל.