טור של מתבגר: החטא שאין עליו מחילה

לאחר שהנער מבין שאינו מסוגל להתמודד עם הניסיונות הרובצים לפתחו, מגיע השלב בו מסבירים לו עד כמה נורא חטא הברית. חישבו על המשמעות של הדבר למתבגר, אידיאליסט שחפץ בתיקון עולם, איך אנחנו מצפים ממנו שיום לאחר מכן הוא יקום כרגיל לתפילה, בידיעה שהוא כמעט רוצח?!

טור של מתבגר: החטא שאין עליו מחילה
  אילוסטרציה שאטרסטוק

אם גם אתה שמעת עשרות שיחות על "חטא הברית", על כך שהיצר הרע מנסה להפיל אותנו בשעות הקטנות של הלילה, ושאין אופוטרופוס לעריות, כנראה שהתחנכת באחד ממוסדות החינוך של הציונות הדתית.

כחלק מהניסיון הלא כל כך פשוט לחנך את הנוער הדתי – לאומי לחיות חיי תורה ומצוות, מתעסקים המחנכים רבות בהתמודדות עם היצר הרע בכלל, ו"חטא הברית" (הוצאת זרע לבטלה) בפרט. כנער בכיתה י"ב במוסדות הציונות הדתית (ישיבה תיכונית מהנחשבות בארץ, בני עקיבא וכו') חלק נכבד מזמני בשש השנים האחרונות הוקדש על ידי מחנכים שונים לעיסוק בנושא הזה. שיעורי אמונה הדשים בנושא, שיחות אישיות עם הר"מ והמדריך, ואינספור שו"תים המוקדשים לכך אינם תורמים ל"מאבק", אלא גורמים נזק לנפש הנער, ולקונפליקט פנימי שלעיתים נראה כבלתי ניתן לגישור. את הגורמים לנזק הנגרם אנסה לתאר בקצרה.

בראש ובראשונה הבעיה היא במסר שהמחנכים משדרים לנוער. המסר הוא חד משמעי, ואינו משתמע לשתי פנים; אם אתה נער מתבגר, אין לך סיכוי לעמוד בכל הניסיונות של היצר הרע. לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו – אך אתה, לא תמשול בו. המשפט "אין אופוטרופוס לעריות", חוזר ונשנה ללא הפסק ויחד איתו התפילה שלא תביאנו לידי ניסיון, כי אז בוודאות נגיע לביזיון. הנער מבין כי אין בכוחותיו להתמודד עם יצר המין שבכל הזדמנות מנסה להפילו. הוא נידון למאבק מתמיד, שבו "יפסיד" בכל מקרה. חוץ מהייאוש התוקף אותו מסיבות ברורות, לא נותר לנער אלא לוותר מראש על המאבק. במצב הזה הוא אפילו לא יתאמץ, וייכנע בקלות ליצריו. הוא נועד לכישלון. כמו כן, המרחק בין חוסר היכולת להתמודד עם יצר המין, לבין חוסר יכולת להתמודד עם בעיות אחרות שתוקפות מתבגר ממוצע לא רחוק כלל וכלל. חוסר האמונה המלווה אותו בהתמודדות אחת, יכולה להגיע מהר מאוד לחוסר אמונה בעצמו בהמון תחומים אחרים.

מכאן, הבעיה רק ממשיכה לגדול. לאחר שהנער מבין שאינו מסוגל להתמודד עם הניסיונות הרובצים לפתחו, מגיע השלב בו מסבירים לו עד כמה נורא חטא הברית. מסבירים לו שחטא זה הוא אחד מהחמורים בתורה ומרחק פסיעה קלה מרצח ("אביזרייהו דשפיכות דמים"). חישבו על המשמעות של הדבר למתבגר, אידיאליסט שחפץ בתיקון עולם (לזכות המחנכים ייאמר שיש הרבה כאלה). הוא מרגיש כאילו עשה את הדבר הנורא ביותר בעולם, דבר שכמעט אי אפשר לכפר עליו. איך אנחנו מצפים ממנו שיום לאחר מכן הוא יקום כרגיל לתפילה, בידיעה שהוא כמעט רוצח?!

אז למה השילוב בין שני המסרים האלה גורם? מצד אחד, המתבגר הממוצע מבין שאין לו שום סיכוי להתמודד עם היצר שתוקף אותו, ומלכתחילה מוותר במאבק. כוחותיו נוטשים אותו והוא מרגיש לגמרי חסר אונים ומיואש. לאחר מכן, כשמסבירים לו עד כמה החטא חמור, במקרה הטוב (?) הוא נכנס למעגל בו הייאוש הופך לחלק אינטגראלי מחייו, ובמקרה הרע הנער לא מצליח ליישב את הקונפליקט הפנימי שבתוכו. מצד אחד הוא מגדיר את עצמו כאדם דתי, אך מהצד השני הוא עובר תדיר על אחד מהחטאים החמורים בתורה. הוא מרגיש צבוע וריקני, וחייו כאדם דתי הופכים לבלתי אפשריים בשבילו. לצערי, ישנם הרבה יותר מהמקרה הגרוע מכפי שהיינו רוצים להודות.

פתרון קסמים בוודאי אין כאן, אך בכל זאת חשוב להשקיע מחשבה ואולי לשנות במעט את הדרך החינוכית שבה ניגשים אל הנושא המורכב הזה. לעניות דעתי, יש להעצים את המתבגרים על ידי אמונה בהם ובכוח ההתמודדות שלהם. לתת להם את התחושה שיש להם את האפשרות לגבור על היצר ולנצחו, אף אם זה קשה מאוד. האמונה בנער תחזיר לו את הביטחון העצמי שנוטש אותו בעת התמודדויות קשות, ואולי יימנע את הייאוש שתוקף אותו תדיר.

יותר מזה, אין לי כל כך פתרון. אף אינני בטוח שנכון לפרסם את הדברים הללו במקום ציבורי. אסיים בסיפור יפה, שגרם לי למרות זאת לנסות ולפרסם את הדברים; מסופר על הבעל שם טוב, שבשבתות היה עובר בבתי כנסיות של בעלי מקצוע שונים. שבת אחת היה הולך לבית הכנסת של התופרים, שבת אחרת לסנדלרים וכן לכל שאר בעלי המלאכות. רק לבית הכנסת של המלמדים לא היה הולך. כששאלוהו תלמידיו על כך, ענה להם כי כשהוא הולך לבית הכנסת של התופרים אז הוא דורך על חתיכות בד, וזה לא נורא. כשהוא הולך לבית כנסת של הסנדלרים הוא דורך על רצועות עור, וגם זה לא כל כך נורא. אך בבית הכנסת של המלמדים הוא עלול לדרוך על פיסת נשמה, ולכן הוא לא נכנס. כולי תקווה, שדברים אלו יגרמו לדיון ומחשבה אצל המחנכים במסגרות השונות, כדי שלא ידרכו חס וחלילה על פיסת נשמה.

==

הכותב הוא תלמיד י"ב בישיבה תיכונית מהגדולות בארץ

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
32 תגובות - 32 דיונים מיין לפי
1
כנסו
דני | 26-04-2015 15:12
הבן שלי לומד באחת מישיבות בני עקיבא התלמידים עם סמרטפונים חופשי ישנה פנימיה ואף אחד לא מדבר אתם על הנושא חלק מהרמים לא יודעים איך להתמודד ופשוט לא עושים דבר- בקיצור פשיטת רגל
2
מתבגר יקר, אין בתרי״ג מצוות אף איסור על אוננות
און בן יהודה | 26-04-2015 15:18
חטאו של אונן היה בכך שלא רצה להקים זכר לאחיו המת, ולא בשל שז״ל. האיסור הנ״ל הינו איסור שצמח בעולם הקבלי ואומץ ע״י פוסקי ההלכה בכדי לנסות ולצמצם את יצר המין של צאן מרעיתם לד׳ אמות.
3
לא נעים להודות באמת...
ניר | 26-04-2015 15:35
הקירבה היתרה שיש בציבור שלנו בין בנים לבנות והתרבות המערבית שאנחנו מכניסים לפתח ביתנו מכניסים את הצעירים שלנו לצרות צרורות. המחנכים מנסים לעמוד בפרץ בהפחדות אולי כי זה הנשק הכי טוב שהם מוצאים . אבל האמת היא שצריך לשנות את הגישה שלנו לתרבות המערב.
4
ומה עם המתבגרות?
| 26-04-2015 15:47
בןחרים להתעלם מהמתבגרות כאילו אין להן מאווים כלל
5
בירור הלכתי
פיני | 26-04-2015 15:54
אמנם העבירה מאד חמורה אבל לא ניתנה תורה למלאכי השרת תעשה בירור עמוק הלכתי ותמצא כי אין טרוניה לנכשלים כמו בכל עבירה ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירים אותו וכו' החשש הוא מלגטימציה לעבור לכתחילה במזיד על עניין זה ומכך צריך לברוח. בהצלחה
6
חטא זה הוא אכן חמור מאד.בזמן חז"ל נישאו בגיל 15-18
ר | 26-04-2015 16:02
וכן אדמו"רי חב"ד עצמם נישאו בגיל 14 בערך . לדעתי בחברה יראת שמים צריך להוריד את גיל הנישואין לפי הדרכת חז"ל , כי הניסיון לא פשוט ( למרות שאני הצלחתי בו ברוך השם כל השנים , אבל לא כולם כך )
7
חזק וברוך
אברהם | 26-04-2015 16:13
חזק וברוך על השיתוף מאוד קשה להתמודד בימינו מול התופעה הזו אך לא אלמן ישראל. אם כל נצחון קטן כל העמדה בניסיון אישיותך הולכת ונבנית העיקר לא לתת ליואש להפיל אותך -מה זה אמור להיות גם הוא החטיא אותי וגם יכניס אותי ליטוש?!? אל תתן לו את זב. מנסיון אם אתה ממשיך בדרך שלך הקודש לאחר לאט ו תוכל לו הרי אתה הצילו של הגב"ה ו הוא יעזור לך;) ברכה גדולה!
8
כמה נקודות.....
תפילות | 26-04-2015 16:33
קודם כל הניסיון והנפילה אף פעם לא נגמרים ובואו לא ניתמם כמו צדיקים מתחסדים שלא נופלים בשז"ל ובאינטרנט... פתרון הנישואין המוקדמים לא שייך לימינו כלל, ברור לכל בר דעת, אין מה להאריך בזה. בקשר למציאות אצל הבנות אינני יודע מבנותיי על האוירה החברתית והנסיונות הנשיים אך הקשרים בינו לבינה הם הרסניים ושלא ימכרו לי על שמירת נגיעה, אחרי כמה חודשים אף אחד כבר לא שומר נגיעה... יש לעשות בדק בית, לא רק ארץ ישראל כל היום, גם בינו לבינה חשוב לא פחות.
9
ל2
יעקב | 26-04-2015 16:43
זה לא נכון. זה מופיע ההמרות לפני התחלת השפעת הקבלה על ההלכה (אני יכול לתת דוגמאות)
10
וואלה גם אני נופל...ו..
א.ב.א | 26-04-2015 16:58
מה אגיד הנסיון קשה, ולא בא לי ליפול, אבל כמו שכתבת, הבעיה של המחנכים שהם הפחידו אותנו מהעבירה הזו, יעני אין לנו מספיק הפחדות, גם בזה הם באים עלינו... עד שהגעתי לרבנו נחמן והוא האיר את עיניי, ואפילו שאני נופל וממשיך ליפול, אני לא מפחד מהעבירה..יש מקווה ותיקון הכללי בעולם(זה לא שמותר ליפול אלא אני מדבר אחרי העבירה, שאז מתחיל הייאוש). תודה לבורא עולם שהביא לנו את רבי נחמן לעולם. תודה.
11
קלותה של תשובה
חנוך | 26-04-2015 17:07
מאוד התרשמתי מהכתיבה הבוגרת. עליך לדעת שחטא זה בגלל הקושי העצום, מצופה מהאדם להתמודד, אך לדעת שהנפילה היא חלק מהקרב, ויש תשובה!! האדם צריך להצטער להתודות ולקבל לעתיד, כמו בכל חטא. מלבד זה, ר' נחמן גילה תיקון אדיר לזה- "תיקון הכללי", לאחר מקלחת קצרה או טבילה במקוה. העיקר לא להתיאש, ולא להיות בעצבות, אלא להלחם, ולהכיר בערך של כל הצלחה קטנה. בהצלחה לכל הנוער המתוק והקדוש!!
12
להתחתן בגיל 13 ובנות בגיל 12
| 26-04-2015 17:08
אם לא אז לא
13
אצלי בישיבה
דניאל | 26-04-2015 17:09
אני שביעיסט וכל שנה הנושא הזה עולה בכבוד ו ברצינות ללא הפחדות. לא יודע על מה אתה מדבר
14
גבר!
שלום | 26-04-2015 17:18
לא מכיר את הרבנים שלך שאתה אומר שהם משדרים לך שאין לך סיכוי. אבל הקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין" ו"שבע יפול צדיק וקם!" אין ספק, אתה במלחמה! אין ספק אתה יכול ויש לך את הכלי לנצח!
15
אין אפוטרופוס לעריות
יהודי פשוט | 26-04-2015 19:23
אין פירושו שבוודאי תיפול. אלא פירושו שמי שחי בחברה שאיננה צנועה, שמושפעת עמוקות מתרבות המערב, שמותר לראות ריאליטי וסרטים ושיהיו ידידות וכ'ו בוודאי יפול, גם אם הוא הכי אידיאליסט בעולם. וע"כ אין מקום לייאוש, יש לדעת שאם נתקן את עצמינו בתחומים קרובים בעז"ה גם נצליח להתגבר על חטא זה.
16
צריך לשלוח את הילדים לישיבה שאין אייפונים , וזו חובה
ר | 26-04-2015 20:09
הלכתית על ההורים ע"פ ההלכה לחתן מוקדם את ילדיהם . בגיל צעיר . " חייב אדם להשיא את בניו סמוך לפירקם " . צריך לעודד את הילד להתחתן , אחרת להורים יש אחריות על העברות שלו .
17
תשובה למתבגר:
שלומי | 26-04-2015 22:06
היאוש והדיכאון אליו נכנסת בעקבות כך הם תרגיל של היצר הרע. הוא זה שהפעיל עליך את כובד החטא כדי שתשקע בו ולא תתקדם רוחנית. זו כל מטרתו. אמור לו שתשמח לפגוש אותו אחרי 120 אז יש תהליכי נקוי גם לכך, ובנתיים שלא יעיז יותר להראות את כנפיו בפניך!!! אז תצא ממעגל הדיכאון ותוכל להתחיל להתחזק ולהתקדם במצוות תורה ויראת שמיים. עצה זו קיבלתי מאחד מחשובי רבני הדור אליו פניתי בזמנו עם שאלה זו ואורו עיני!!! יצר הרע מוכן אפילו להפוך אותך לצדיק מיוסר ובלבד שתשקע בדיכאון אסור ופסול בגין חטאיך. צא מזה אחי , דיה לצרה בשעתה, וכעת שעט קדימה עם כל מצווה ופסוק תורה שתלמד ותקיים!!
18
פתרון מעשי מומלץ ביותר!
בעל נסיון! | 27-04-2015 0:03
חייב לשדר לבני הנוער שיש פתרון מעשי לבעיה ושכמובן לא חייב ליפול ואפשר לצאת מזה וכדאי כמה שיותר מהר במיוחד למי שרוצה להקים בעתיד משפחה טובה ונורמלית זה אפשרי! אני ממליץ על האתר "שמור עינייך" שעושה עבודה מדהימה רק תיכנסו תנסו! יש שם כ"כ הרבה אנשים שהגיעו לדברים הרבה יותר גרועים ממה שאתם מדמיינים אז אתה עוד במצב טוב וכל האנשים האלה יצאו מזה והיום הם נקיים לגמרי שמחים ומאושרים רק תיכנסו לנסות תזכור ה' אוהב אותך ו"לפום צערא אגרא" בהצלחה!!
19
כתיבה מאוד בוגרת
יהודה | 27-04-2015 1:38
לענ"ד הרבה כוחות צריכים לפרוק וכשמתכנסים אט בגלל ייאוש או עצבוצ או סתם שעמום אז מגיעים לניסיון שאין לו סיכוי אבל אם לוקחים את כוחות החיים ומנתבים כלפי חוץ לעשייה רעננות כמו התנדבות, לימוד, שמחה חברים וכו' הניסיון מתגמד ואז כמה שנים אחרי גיל 20-23 מתחנים אז צולחים בגבורה ומקדשים את המציאות .בהצלחה
20
אינו איסור גמור אלא מעשה שאינו ראוי.
תלמיד חכם אמיתי | 28-04-2015 14:30
על כן לא נאסר מפורש בתורה. גם אונן עיקר חטאו שלא הקים זרע לאחיו. ועוד שהיתה לו אשה. וכן אמרו במשנה ''תקצץ'' כלומר מעשה שאינו ראוי. על כן אין מה להתייאש.
21
יש מה לעשות
TR | 28-04-2015 17:01
אתה חזק ומתאים להתמודדות הזו
22
אחי! תכתוב הרב סבג ביוטיוב!!
רבינו אמר אין יאוש ןהתכוון לכך | 28-04-2015 19:21
ותתחיל לשמוע שיעור אחר שיעור.......אין אדם כזה בעולם כולו!! תשמע לעצות שהוא נותן מצדיקים אמיתיים!!
23
אתר שמור עיניך
אנונימי | 29-04-2015 14:55
מציל אנשים כפשוטו! יש שם גם הרבה חרדים.. הרבה אנשים נפלו במשך שנים ומקום זה הציל אותם!!! ממליץ בחום
24
יש דרך ויש כבר 200+ נערים שיצאו בשיטה זו.
בן | 29-04-2015 22:55
יש דרך לצאת, אכתוב אותה בקצרה, באופן עקרוני צריך לבוא באופן בריא להתמודדות, ככה ה' ברא אותנו, ואנחנו צריכים לשמור על כוחות החיים האלה לזמן המתאים, בינתיים יש דרכים לשמור, פשוטים וקלים ובסוף מצליחים לשמור בלי בעיות עד החתונה בעז"ה, רק צריך רצון, שיתוף פעולה והמוווווןןןןןןן אמון בחניך. אז העיקרון הוא לעשות טבלה של המקומות של הנפילה וזמנים, ואז לנסות למצוא תחליפים לזמנים האלה ופתרונות בכדי לא להיפגש עם המצב, לדוגמא להקציב זמן למקחלת וכדומה. וכך מצליחים בשטח.
25
אתה צריך לדעת שאם אתה רוצה להינצל מחטא...
| 11-05-2015 22:04
קודם כל, אתה צריך לדעת שאם אתה רוצה להינצל מחטא, הכל תלוי בשמירת העיניים, אבל אתה צריך לדעת שהאיסור להסתכל במראות אסורים זהו רק להסתכל בכוונה. לכן כשאתה הולך בדרך ומסתכל כדי לראות את הדרך, אין בזה שום איסור. העצה העיקרית לשמירת העיניים היא שכשאתה הולך בדרך, אל תחשוב בכלל על שמירת העיניים, ואפילו אל תחשוב שאסור לך להסתכל על נשים, פשוט תסיח את דעתך לגמרי ותחזור בראש על איזה דבר שלמדת, או שתחשוב על כל דבר אחר, העיקר שלא יעניין אותך בכלל מה שקורה ברחוב, ואז יהיה לך קל לשמור את העיניים שלך. ואפילו אם תראה איזה משהו זה לא יעניין אותך, כי המחשבה שלך תהיה עסוקה בדבר אחר. תלך בזריזות לאן שאתה צריך ואל תסתכל לכל הכיוונים. תימנע כמה שאתה יכול מללכת ברחובות סואנים והומי אדם, מפני שאסור לאדם להביא את עצמו לניסיון. שמירת העיניים היא אפשרית, כי כל מה שצריך להיזהר זה לא להסתכל בכוונה, ואת זה כל אדם יכול לקיים בקלות. ואתה צריך לדעת, שאם נדמה לך לפעמים שאתה רוצה להסתכל על כל מיני דברים אסורים, אז תדע שבאמת זה לא הרצון שלך בכלל. כי כתוב בזוהר (פרשת פקודי דף רס"ג.), שיש מלאך שממונה על רבבות מלאכי חבלה, והוא וכל מלאכי החבלה שהוא ממונה עליהם, עומדים, מפתים ומכריחים את האדם להסתכל בדברים שלא ראוי להסתכל עליהם. אם האדם שומע חלילה לממונה הזה, אז אחרי שהאדם הזה נפטר עומד המלאך ושובר את עיני האדם, כי הן כאילו שייכות לו. אחר כך מכניסים את האדם למקום שנקרא בור, שם יש מלאכי חבלה שנראים כמו נחשים ועקרבים, שכולם עוקצים ונושכים את הנשמה של האיש הזה, שבחייו לא הצליח להתגבר ולעמוד בניסיון. וכל זה, כדי שכל מי שכן מתגבר על היצר שלו הוא יקבל שכר עצום מאוד.
26
אני מבין שבכל פעם שאני נכשל, אני צריך להתחזק ולהתחיל
| 11-05-2015 22:05
אני מבין שבכל פעם שאני נכשל, אני צריך להתחזק ולהתחיל מחדש כאילו לא נפלתי אף פעם. העניין הוא שיש כל כך הרבה נפילות וירידות ונדמה לי שכבר אין לי שום תקווה חלילה. ולכן אין לי בכלל חשק להתחיל מחדש. תשובה: ההרגשה שלך מובנת בהחלט. אבל אתה צריך לדעת משהו יסודי, שככה זה בעבודת השם, ולכל אחד יש הרבה ירידות ועליות. ובנוגע למה שאין לך חשק להתחיל מחדש, כתוב בספרים ('עץ חיים' היכל אדם קדמון שער א' ענף ה'), שאין יום דומה לחברו, ואין שעה דומה לחברתה. כלומר שהיום לא דומה למחר, ורגע אחד לא דומה לרגע הבא. וכתוב שם שכל יום וכל רגע יש שינויים עצומים ואינסופיים בכל העולמות העליונים הרוחניים. וכל השינויים האלה, זה הכל בשביל לקרב ולמשוך את כל בני העולם כל הזמן אל השם יתברך, ובשביל זה השם משנה את הנהגת העולמות בכל רגע, הכל בשביל האדם. ולכן כל אחד צריך להאמין שבכל רגע, כל ימי חייו, יש לאדם כוח להתחיל מחדש, ושלא יסתכל בכלל על אתמול, ואפילו שלא יילחץ ממחר. ושרק ישתדל בכל הכוח שבאותו יום שהוא נמצא בו, הוא יתקרב להשם יתברך כמה שהוא יכול, בלימוד תורה, בתפילה או באיזו מצווה. ואם הוא לא יכול לעשות שום דבר באותו זמן, אז בכל זאת ירצה מאוד להתקרב להשם יתברך, כי הרצונות לדברים קדושים הם יקרים מאוד מאוד. תזכור שהיום והרגע שאתה נמצא בהם, הם עדיין לא קרו, ומי יודע מה אתה יכול להרוויח בזמן הזה.
27
לא יכולה! אני על סף לקפוץ מהחלון
| 11-05-2015 22:06
לא יכולה! אני על סף לקפוץ מהחלון ולגמור עם עצמי ודי! אני בחורה דתיה אנשים שרואים מבחוץ חושבים שאני דוסית כבדה.. אבל אני עם עצמי פשוט-לא!!!! אני מכורה לךפורנוגרפיה! מה לא עשיתי! הוצאתי את המחשב מהחדר! אבל עדיין אני מוצאת זמן! הייתה תקופה של שקט אבל זה חזר בבום! אמנם אין איסור הלכתי, אך אני מרגישה מלוכלכת כ"כ! אני מתחננת תעזרו לי! אני מרגישה צורך פשוט לסיים את חיי! אני רוצה שתפרסמו תתשובה פה! אני יודעת שיש בנות כמוני! הן מתביישות לדבר!
28
רבותי הנה הזמן לשוב לשם אלוקינו…
| 11-05-2015 22:09
רבותי הנה הזמן לשוב לשם אלוקינו… "היופי ש-בשמירת עיניים" {ואז לא נכשל בזרע לבטלה בס"ד} באהבת הבורא יתברך אותנו, אע"פ שיש לנו הרבה נסיונות קשות ולא כ"כ מצליחים להתגבר כל פעם, בכל זאת זכינו לחיות באחרית הימים בתקופת סוף הגלות, זמן קצר לפני ביאת משיח צדקינו, כדי שנוכל לתקן מה שקלקלנו בדורות ובגלגולים הקודמים. על הדור של עקבתא דמשיחא חז"ל אומרים (התקופה שלפני ביאת המשיח) תהיה תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים כמבואר במשנה סוף מסכת סוטה: בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה), ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום ("הגולן" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען (רק) על אבינו שבשמים. בזמנינו יש אנשים מהציבור החשוב שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, כגון כשיוצאים ברחוב. וכל יציאה או הבטה אפילו לרגע אחד ברחוב יכול לגרום למכשולות ה"י, וגורם להם יסורים רוחניים, (אולי היסורים האלו גם מחבלי משיח) והאנשים האלו באמת רוצים לשמור העיניים (משום שיודעים שכל העתיד שלהם תלוי בזה) אבל לא ממש מצליחים כל פעם להגן על עיניהם כשיוצאים, ואפילו אלו שרק יוצאים להתפלל או ללמוד ולא מסתובבים סתם ברחוב לפעמים גם נכשלים, ואע"פ כן הם ממשיכים ללחום נגד היצר הרע, ולפעמים אפילו אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים בחוש שהניסיונות נהיתה קשה מיום ליום, ושואלים איך שייך להתחזק במצב הזה? לכן ראשית כל חייבים לזכור שאין יאוש בעולם, ולכולנו יש האפשרות בס"ד להגיע למדריגה של שליטה "שלמה" על העניים, רק צריכים לזכור ולהרגיש שזה דבר אפשרי אחרי היגיעה והמלחמות נגד היצר, ובכדי לזכות לגודל חסדו של הבורא, עלינו לעלות באופן עקבי ומתמיד במסילה העולה בית א-ל. יסוד התחזקות שחייבים לזכור כל ימי חיינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעצם אֶת עֵינָיו הוא מְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרויח "עולם מלא", כל פעם שמצליח להתגבר ולא להסתכל, לסגור את עיניו מול רצונו, הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד' להתגבר על תאוותו לנסיון הבאה, כמ"ש חז"ל מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומכל התחזקות הוא מרויח להיות קרוב אל ד' ית' יותר מכל אדם שבעולם, ויזכה לדרגות של צדיקים אמיתים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל מובן מאליו שזה רק לאלו שלוחמים נגד יצרם בלי הפסק באפן תמידי, וכגון תינוק זה לעולם לא ילמד ללכת אם יסתפק בפסיעתו הראשונית, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא צריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את מיומנות ההליכה. ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה והמצוות רצופה בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות אלא לקום מיד, להתנער ולהמשיך לצעודהלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, אלא ממשיך לנסות לדבוק במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו, רק פסיעה בודדת לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמיתית. ורק אם נוסיף על אותה פסיעה פסיעות נוספות אז נזכה להצליח בס"ד, כל חיינו תלוי ביסוד של בשמירת עניים. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ עֹולָּם, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה. לכן בגדר תן לחכם וחכם עוד, נשתדל לבאר כמה דברים ידועים בקצרה בס"ד על חומר הענין בדרך פשטות, וכמה דרכים איך ששייך לנו בדור חלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף החלש יאמר חזק אני . כתוב בספרים הק' שרק בתפלה בכונה ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות אלו. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל. * * * * * הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה השער השלישי -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א) טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים ואנשי מעשה, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ!!! וזֶהוּ מעִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁשמירת עינים זֶּה רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שהיא אחד מהתרי"ג מצות, ושֶׁכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, שְׁמִירַת עֵינַיִם הִיא לֹא רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור וְאַדְמוֹ"רִים, וכְּשם שֶׁנִזְהַר שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּיד לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל מקום בכל זמן ובכל עת, בַּבַּיִת וּבָרְחוֹב. אסור לאדם לִבְחֹר בֵּין הָאִיסּוּרִים וְלוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, הַכֹּל חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל לְפִי שֶׁרוֹאֶה לְמֵרָחוֹק וּמַזְנֶה בְּכָךְ, וְלָכֵן הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א ב) צָרִיךְ לָדַעַת שהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה. וכשמַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. אֲבָל אם לֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר אֶפְשָׁר לְהִלָּחֶם כְּנֶגְדּוֹ וּלְנָצֵחַ אותו כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, וְכָךְ לא יהי' הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. אבל כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּאִשָּׁה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט (עיניו) מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל, זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר לו שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. והַמִּסְתַּכֵּל עַל דברים האסורות אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ וְלֹא שִׂמְחת החיים וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא יָצָא לִמְקוֹמוֹת וּפָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ. וְהֶחָכָם כְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּר גורם פגם בנפשינו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עָל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו או בחנות, או באלבום תמונות מחתונות וכדומה שמופיעות שם נשים, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל "לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק נַפְשִׁי וְרוּחָנִי, ההשפעה מכָּל פְּגִיעָה בִּצְנִיעוּת בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת הַנְּשָׁמָה מְתקַלקלֶת וגורם עצבות ח"ו, וכשמתגברים ומנצחים אז זוכים לקדושה ושמחה בכפל כפלים! לדוגמה: אָדָם כשר ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ אִשָּׁה (שֶׁאֵינָהּ כ"כ צְנוּעָה), ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, והוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, והוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְהַפַּעַם מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא רגלי אשה-פרוצה וכדומה.. אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג' א) ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, הקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו מספיק בשמיים, אנחנו, בני האדם לא מלאכים והוא לא מצפה שנהיה מלאכים, אלא הוא מצפה שנרצה להתקרב אליו בכל כוחינו, כי בְּיָמֵינוּ יֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אבל אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולִשְׁמֹר על העינים, דוקא יש בנו יש הכח הזה לקיים המצות מפני הכח דמס״נ שיש בנו !!! ואחר המסירת נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מן השמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַקָבָּ"ה, וּבִרְגָעִים אֵלּוּ שהוא מתגבר הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות! אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה. צריכים לזכור: כשעוֹבְרִים נִסְּיוֹנוֹת שֶׁל שְׁמִירַת עֵינַיִם ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וּמְנַסִּים וְשׁוּב נִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וּכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" יְסוּרֵי מַצְפּוּן, הִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהַדֶּרֶךְ נְכוֹנָה אצלו, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ מוּדָעוּת לַחֵטְא וַחֲרָטָה אֶפְשָׁר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת ח"ו רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת גם אֶפְשָׁר שׁוּב לְהַתְחִיל ולִשְׁמֹר. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו: (אחד מצדיקי הדור) רַבִּי אנִי נִכְשָׁלתי הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח, אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד, רַבִּי, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מיד", וכְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל ולהצליח לקבל הס"ד הזאת צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר" אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו לָכֶן אסור להכניס עצמו לשום מקום-מצב ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שֶׁיכָּשׁל בנִסָּיוֹן כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א ב) הנה תפִלָּה קצרה: שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה כֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּד' מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח, ולא להיכשל. אבינו שבשמים זָכֶּני לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורות שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ כִּי אני יודע שמִבְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לי לְהַצְלִיחַ. וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה וְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה ולא שום דבר אחר וּמָה שֶׁרָאִיתִי או שָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה ובקרוב. חז"ל אומרים: הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה. (מס' דרך אֶרֶץ זוּטָא) יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים אמיתי כל ימי חיינו באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.
29
מצאתי כתבה נהדרת
| 11-05-2015 22:12
בס"ד "היופי" והדרך להצלחה בשמירת עיניים... {א} הנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות ופגמים של כל הדורות הקודמים. (כולל דור המבול דור הפלגה ודור המדבר וכו') תפקידינו העיקרי בעוה"ז לתקן כל מה שקלקלו כל הדורות בגלגולים הקודמים. היום נראה לכל בעל דעת שאנחנו כבר בזמן האחרון שלפני הגאולה, כדי שנוכל לתקן (פגמי) העבירות לשעבר. הזמן הזה ידוע כזמן של "אחרית הימים" ממש סוף הגלות, זמן קצר לפני ביאת משיח צדקנו. על הדור שלנו שהוא דור חלש ברוחניות גם ידוע בחז"ל כהדור של "עקבתא דמשיחא" (תקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח) ומזמן כבר גילו לנו רבותינו ז"ל שתהא התקופה הזאת קשה לנו ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים ר"ל, כמבואר במשנה (סוטה מט) בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה) ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום, ("הגבול" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להישען [רק] על אבינו שבשמים ולצערנו נראה שיש בדורנו אפ' בין הציבור החשוב, אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה ח"ו, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע ע"פ דברי חז"ל שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע א' גורמת לנו אריכות הגלות, ויסורים רוחניים, ויש עוד קבוצה חשובה שבאמת רוצים לשמור על עיניהם שמרגישים שכל העתיד תלוי בזה אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ואעפ"כ מתאמצים בכל כוחם לשמור על עצמם, משום שלימדו אותם שחייב כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה והם רק יוצאים להתפלל וללמוד, ולא מסתובבים סתם ברחוב ולפעמים הם ג"כ נכשלים, אבל בחסדי השם ית' יש לנו חלק מהציבור שיודעים שאע"פ שנכשלו חייבים להמשיך ללחום בכל תוקף וברציפות בלי שום הפסק, ומוסרים נפשם להיזהר, ובכל הצלחה שלהם עושים רעש ושמחה גדולה בשמים, ולפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים שהניסיונות נהייתה קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק במצב הקשה הזה לכן, ראשית כל, הסגולה הראשונה והכלל להצלחה ברוחניות היא, לזכור תמיד הסוד הגדול שבכלל אין ייאוש בעולם הזה, ולחיות בתמימות ומקושרים להקב"ה כי התמימות היא ההצלחה ושלימות האדם, ולעולם לא להתייאש מניסיונות כושלות, וכמ"ש במדרש תהלים (כב) "אלמלא נפלתי - לא קמתי" ובאמת יש לכולנו האפשרות בס"ד להגיע למדרגה של שליטה "שלמה" על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין בכל ליבו שאפשרי להגיע אליו בס"ד, אחרי יגיעה רבה ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לניצחון הזה, שזה מגודל חסדי ד' יתברך שמו, עלינו להתחזק ולעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי שום הפסק כלל וכלל, במסילה העולה בית קל. עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל... הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, והוא מְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (פסחים קיג) ומרוויח "עולם מלא טוּב" על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ"ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרוויח להתקרב מיד להקב"ה, בהרגשת "רצוננו לעשות רצונך" ואח"כ בס"ד יזכה להמשיך עליו דרגות גדולות של צדיקים אמתיים, כמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ו"הבא ליטהר-מסייעין אותו". אבל מובן שיזכו לתענוג הנ"ל רק אלו הלוחמים בכל כוחם נגד יצרם במלחמה תמידות, ובאמונה פשוטה, ש"לא לרדוף אחר מראה עיניהם" בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת ברגליו אם יסתפק רק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל אף ההליכה במצות התורה גם כך בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (כי נפלתי קמתי!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מהנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו. אבל רק אם פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמתית, וכשמצרף אותה פסיעה, בעוד פסיעות נצחיות, אז זוכים להצלחת השלמות, בס"ד כשיתעוררו עליו רחמנות ממעל, כמ"ש חז"ל "מתוך נפילה קימה" )ילקוט מיכה ז, תקנח( ו"יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו:) כל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלוי בהצלחתנו בשמירת העניים שלנו, אֵין רְצֹון ד' יתברך שמו לעד, לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר. לכן בגדר תן לחכם ויחכם עוד נשתדל בס"ד בעצה טובה לבאר הענין בדרך קל ופשוט בדוגמאות וסיפורים ששייך להתחזק מהם אפ' לדור החלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף ירגישו האור... ויאמר החלש חזק אני בהרבה ספרים הקדושים מבואר: ש-רק ע"י מלחמה התמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות הקשות, וכשמצליחים לנצח את היצר הרע, זוכים אז מיד להשפעות טובות מלמעלה, ולהמשכת טהרת הנפש, ומחילת העוונות. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה להתחזק בשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (ש"ת שער ג סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (בית יוסף אבן העזר א) על העונש של הסתכלות בדברים אסורים, כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל. כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִילּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. (כתובות יג:) בספר שמירת עיניים כהלכתה כתוב שטָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁמצות שְּׁמִירַת עֵינַיִים רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים כו', אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת היא שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, ואמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל בנשים, אין יצר הרע שולט בו. (מדרש יל"ש פר' ויחי רמז קס"א) לא לחשוב שקיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם הם דרגות גדולות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי-הדור לתלמידי-חכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', משום שכְּשם שֶׁנִזְהַרים שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּידים לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחים תְּפִלִּין, ולובשים ציצית, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת בכל מקום ובכל זמן כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בחנויות, בתור בבנק, באוטובוס, בשמחות, בבית הכנסת, בלוויות, ואפ' בית אבל ר"ל וכו'. עוד כתב: שאסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה מהתורה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה מהתורה אֲנִי מְקיל, משום שהֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (שער א אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִישָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב שלנו מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִישָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי בנסיונות הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה... וזה רק כשלֹּא מִתְּאַפְּקִים, וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק ח"ו. גם צריך כל אדם להשגיח היטב לבל יריח שום ריח אסורה ובפרט ריח מבשמים שעל נשים "שאין לך גירוי יצר גדול מזה" וכל כיו"ב, כי ידוע שבריחות אלו יש כוח רע חזק וטמא לפעול ירידה גדולה ברוחנית במהרה, כמבואר בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) שזה אחת מהסיבות שגרם לאלישע בן אבויה לצאת לתרבות רעה השם ישמרנו ע"ש. וכַּאַשֶׁר נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הוא ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא אפ' לֹא חוֹשֵׁב, ולא מתגבר לְהוֹרִיד אֵת עיניו מִיָּד, זה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך... זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. בדורינו כבר ידוע לנו, שאדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹול לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש כ"כ שמחת החיים, וְכגון יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרוויח: נחת וְשמחה וְעליה רוחנית, וקשר לאבינו שבשמים. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשנו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו, או בגן, או בחנות, או בשמחות, או אפילו באלבום-תמונות שמופיעות שם נשים אפ' ממשפחתו, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, שיש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ולפעמים גורם עצבות לעצמו ח"ו, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ומַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מן השמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ואז מנצחים היצר, וְכָךְ לא יהא הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. וכשמתחברים לצד הטוב כשמתגברים ומנצחים, אז זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים! כמ"ש ´"והתקדשתם והייתם קדושים" אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. כמ"ש (יומא לח:) "הבא ליטהר מסייעין אותו" לא מספיק רק לרצות בלב, אלא צריך להתחיל בפועל לעשות המעשה וכן אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא גם נכשל בפרוצה, בקיצור המלבושים, או גילוי צורת השוק המכוסה בגרביים שקופות, או בצבע הרגל, וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו! להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, אבל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג') ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו. ידוע שהקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו "בכל כוחינו". וזה אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים. דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירות נפש בוודאי יזכה למתנות מתוקות מן השמים, כמו להיות אָדָם החזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים בכָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, וייחשׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל השכינה הקדושה בכל העולמות. גם ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגבר יָכֹל אז לבקש וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָוֹת גְּדוֹלָוֹת, כֵּיוָן שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה מְסֻגָּל הזְמַן לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו הַנִּצְרָכִים לוֹ "בְּעוֹד עֵינָיו לְמָטַה" וְגוֹבֵר הוּא עַל יִצְרוֹ. אֵין רְצֹון ד' ית' שמו לעד לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה, ולזכור שחכמינו אמרו "אֲל תאמין בעצמך עד יום מותך" (ברכות כט.) כשאנחנו עוֹבְרִים כָל הנִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ שום סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, "הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות" אֲפִילּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לו חֲרָטָה עלַ החֵטְא, אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו, שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו (א' מצדיקי הדור) עצה מה לעשות כְשָׁנכשל הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁמְנַצֵּח, עֲנָה לּוֹ הַתַּלְמִיד, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, והמשיך להסביר: אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מִיד", וכְּדֵי להצליח ולֹא לְהִכָּשֵׁל, ולקבל הס"ד הזאת, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. מש"ה אסור להכניס עצמו לשוּם מצב שֶׁל ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב) להשיג הקדושה צריך יגיעה רבה. הנה תפִלָּה קצרה שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם ובעת הצורך כמה פעמים לְהִתְחַנֵּן לָּהקב"ה מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח לא להיכשל, להשיג הקדושה והכוח לזה מלמעלה. אבינו שבשמים רַחֶם נָא עָלי וזָכֵּני לִשְׁמֹר אֶת עֵינַי, לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לִי לְהַצְלִיחַ נגד יצרי וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ נָא עֵינָי וְאָזְנַי וְלִבִּי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה וְלא שוּם דבר אֲחר, וּתקבל תשובתי וּמחוֹל לִי על מָה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וּפָּגמתי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, ועֲשֵׂה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה. {הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ "זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה"} (דרך אֶרֶץ זוּטָא) קדושת עם ישראל, היא יסוד היסודות של כל הבריאה כמ"ש (שמות פ' כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורש"י ז"ל מפרש ועשו לשמי בית קדושה. חז"ל דורשים על הפסוק הזה, ושכנתי בתוכה לא נאמר, אלא בתוכם, בלב של כל אחד ואחד. שכל לב יהודי תמיד יהיה מלא קדושה וטהרה, דהיינו לפרוש מהתאוות, ולהתחזק: כגון בשמירת המחשבה, בשמירת עיניים, בשמירת הברית, ללמוד, ולהתפלל בכוונה, ולהדר בצניעות. במסילת ישרים כתוב (פ"א) כשהאדם מתעלה, [ברוחניות] העולם מתעלה עמו. וע"י מעשינו הטובים אנחנו גורמים שהקב"ה ישכון בייחד אתנו בעולם הזה השפל החומרי. וכך בונים "הבית של קדושה" ע"פ המעשים טובים שלנו, על ידי כבישת היצר, ע"י לימוד התורה, ע"י התבודדות, ע"י דקדוק המצות, תכלית יצירת העולם היא שיהא להקב"ה דירה בתחתונים, כלשון חז"ל: הקב"ה ברוך הוא "נתאוה" שיהיה לו דירה דווקא בתחתונים, אצל אנשים פשוטים כמונו, שיש להם יצר הרע, ובפרט היצר הרע הידוע שמנסה להכשיל אותנו לדברים של היפך הקדושה, ובכל זאת אנחנו מתגברים עליו, וחיים, חיים של קדושה וטהרה, דבר כזה יש רק בעולם המגושם הזה. וכשאנחנו מתגברים ומצליחים לנצח המלחמה הגדולה, ולחיות חיי צניעות, חיי קדושה וטהרה, זה השמחה הכי גדולה להקב"ה. לכן ליקטנו כל הנ"ל בקיצור נמרץ מדברי חז"ל בכדי לעורר ולחזק עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם "בשמירת עינים אמיתים" כדי שנוכל להוסיף שמחתנו, בלימוד תורה, בתפילות, בתחנונים, במצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפייה, להביא הרגע הגדול, ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו, שיגאלנו במהרה גאולת עולם אמן ואמן! יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא שום תקלה על ידינו. עכשיו נשתדל להביא כמה סיפורי צדיקים המלהיבים את הלב. מסופר על הגר"א מווילנא זצ"ל שכל פעם שהיה צריך לצאת לרחוב הוא למד 13 פעמים איזה פרק במסילת ישרים, כדי שלא יכשל ברחוב במראה אסורה, וזה הי' בזמנו, ק"ו בזמנינו. ובספרו אבן שלמה (פרק כא) כותב: הקדושה צריך "יגיעה רבה" להשיגה! מסופר על הרבי מלובלין זצ"ל שהיה תלמידו של ר' אלימלך מלוזנסק זצ"ל, פעם אחת נכנס הרבי מלובלין לרבו ר' אלימלך וראה רבו יושב ומתאנח וגונח, והי' מאוד בצער, ונתבהל מצער רבו, (דבר שלא ראה אצל רבו) ושאלו ילמדנו רבינו, מה זה ועל מה זה מצטער רבינו? השיב לו, איך לא אצטער ולא אדאג אחרי שבאה עבירה לידי? אחרי ששמע המילים האלו יוצא מפי הק' של רבו, הוא השתוקק לדעת על איזה עבירה מדובר? והשיב לו ר' אלימלך בשברון רוח, שנכשל והפסיק בדיבור באמצע התפלה "בשיחת חולין", אחרי שכבר התחיל הודו (בנוסח ספרד) מתי זה היה? כשבאתה אשה לפניו ובכתה במר נפשה כי בתה מקשה לילד, והפסיק באמצע הודו לשאול אותה מה שמה ושם בתה היולדת, כדי שיוכל להתפלל עליה, רק זה היה כל הפסק בדיבור בשעת התפלה (בשעת הודו). ועל זה הצטער מאוד ר' אלימלך ומתאנח וגונח. (הלוואי אצלנו רק עבירות כאלו) אז רצה להרגיע את רבו, והרבי מלובלין שאל אותו: הלוא מדובר כאן בפיקוח נפש ממש, ואז הלא הכל נדחה? וחשב שירגיעו בכך, אבל ר' אלימלך לא קבל דבריו ולא נתקררה דעתו. שוב אמר לו הרבי מלובלין: שבאמצע הודו הרי מותר ע"פ דין להפסיק, מפני שזה לפני ברוך שאמר, אמר לו ר' אלימלך אע"פ כן הוא עבירה, יען כי ע"פ נוסח אשכנז בהודו אסור להפסיק, וסוף כל סוף ר' אלימלך לא קיבל שום תנחומין מתלמדו, והצטער על זה מאוד, ואמר איך יתכן שיצא מתחת ידו מכשול גדול כזה באמצע התפלה ואמר הלוואי שיקבלו תשובתו בשמים על חטא זה. על זה אמר הרבי מלובלין: שצריכים ללמוד מזה, איך להיות "ירא חטא" ולדאוג ולהצטער אפ' על נדנוד עבירה ח"ו, וצריך לשוב עליה בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו (אוהל אלימלך סי' רצ"ד) מסופר(בילקוט שמעוני קסא) רבי מתיא בן חרש היה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, משום שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו, ואמר אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר השטן לפני הקב"ה ריבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש, מה הוא לפניך? אמר לו צדיק גמור הוא, אמר לפניו השטן תן לי רשות ואנסנו, אמר לו הקב"ה אין אתה יכול לו, אף על פי כן אמר לו הקב"ה לשטן לך, הלך ונדמה לו השטן כאשה יפה שלא היה כדמותה מעולם, עמד לפניו, כיוון שראה הצדיק אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד, אמר מתיא מתיירא אני שמא יתגבר עלי ויחטיאני. מה עשה ר' מתיא בן חרש? קרא לתלמיד שהי' משרת לפניו ואמר לו לך והבא לי אש ומסמר, כיון שהביאם הבעירם באש ושרף את שתי עיניו!!! כיוון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה למלאך רפאל, השר בשמים הממונה על הרפואות, ואמר לו לך לרפא עניו של רבי מתיא בן חרש, בא רפאל ועמד לפניו, אמר לו מתיא מי אתה? אמר לו אני רפאל המלאך ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה ואמר לו כך אמר לי מתיא, אמר לו הקב"ה לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. ומיד רפה אותו המלאך רפאל. סיפור נפלא: יהודי אחד עלה באחד הימים לאוטובוס ציבורי בדרכו ליעד מסוים. בעלותו לאוטובוס התיישב באחד הספסלים הקדמיים, אלא שהיות וכמה נשים התיישבו בספסלים שלפניו והוא היה תמיד זהיר מאוד בשמירת עיניים, כדברי רבותינו (נדרים כ:) ״כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה", אז מיד קם ממקומו והתיישב באחד הספסלים האחוריים של האוטובוס. במהלך הנסיעה נפלה עליו תרדמה והנה הוא רואה בחלום, כיצד מישהו צועק לעברו: "קום מהר! מתחת לספסל אשר אתה יושב עליו יש חומר נפץ ( (bombקום מהר! מה לך נרדם" ? הוא מיד התעורר בפחד ובבהלה, והחל לבדוק מתחת לספסל האם אכן הדברים נכונים, או שמא סתם חלום הוא. לתדהמתו ראה מתחת לספסל שישב עליו חבילה חשודה. נורא ואיום – חשב בליבו – המצב לא פשוט. חיש מהר רץ בבהלה אל הנהג, והודיע לו שישנו חפץ חשוד באוטובוס (bus) כמובן שהורידו מיד את כל הנוסעים ומיד הזעיקו למקום חברה לפירוק המטען. לאחר בדיקת החבילה התברר בוודאות שאכן מטען חבלה הוא זה, ומיד החלו בנטרול המטען. לא עבר זמן רב ונזדמן האברך לביתו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זיע"א ועוד לפני שהספיק האברך לפתוח את פיו ולספר לאדמו"ר על הנס שארע לו, קרא האדמו"ר הקדוש בקול לעברו ואמר לו, אשריך שבזכות שמירת העיניים שלך הצילו מן השמים אֶת כל הנוסעים מגזירה קשה. עכשיו אחי היקר: אחרי הספורים הנ"ל נא ונא עצור לרגע אחד וחשוב והתבונן! מה גודל כוחה ושכרה של שמירת העיניים? ומה גודל שכרם של אותם -בחורים -ואברכים - הצדיקים השומרים על עיניהם בקדושה וטהרה, במלחמות תמידיות נגד יצרם (הבוער-כאש) ומתגברים!!!
30
הלכה למעשה
| 12-05-2015 23:29
כל המועצת חכמי התורה של "הח"כים החרדים" פסקו שאסור ללכת לצבא! כי: מתקלקלים שם, בכפירה השחתה בניאוף וכו' נקודה. הולך אדם לבוש בבגדי הצבא השמד ונכנס למקום שכולם יודעים מה הוא מסמל, ומה חושבים תושביו. וחושב שהוא יצא משם כמו שנכנס ללא פגע? הרי הוא סתם טיפש, כמו חביריו החרדקי"ם. הגמרא אומרת גדול המחטיאו יותר מההורגו, מי שמסית אפילו בחור אחד (ולאו דווקא בחור ישיבה, אלא אפילו בחור שמסתובב ברחובות) ללכת לצבא הרי הוא מחטיאו, וזה יותר מההורגו, וברור כשמש שבהמשך הדרך הבחור הזה כבר יצא לתרבות רעה, ולכן אחד שמסית ללכת לצבא הרי הוא "לפי דברי הגמרא" יותר גרוע מההורגו "קרי יותר גרוע מהיטלר" ימ"ש וזכרו וממונו וכו' אז מה אתם "הח"כים החרדים" רוצים? תחליטו האם אתם שייכים למאמינים בדברי חז"ל, או כאלו שמחליטים לעצמם מתי כן ומתי לא, להקשיב לתורתינו ולגדולי מועצת שלכם. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל המאמינם בשם ובתורתו??? מי אמר? התורה אמרה. אבל הרי המדינה הזאת של הכופרים המשומדים הנואפים מצפצפים על התורה, כאילו התורה לא מחייבת אותם בכלום, לוקחים רק את מה שנעים ויפה, אז אתם [גם "הח"כים החרדים"] רק שודדי ים ששלקחתם מהערבים את המדינה, מי שלא שומר תורה ומצות אין לו מה לחפש בארץ ישראל. ולעניננו. הרי אם איזה שומר זוטר ששל מחנה אושביץ היה בא לבקר באיזו שכונה בארץ לבוש במדי אס אס, עם כל הגאווה ובראש מורם ללא שמירה (ואולי גם עם שמירה), ספק גדול אם היה יוצא חי. ובכן לפי דברי הגמרא, אחד כזה שמסית ללכת ל"צבא השמד והניאוף" הוא הרבה הרבה יותר גרוע מקצין "בכיר" באס אס, ומי שלא מתאים לו אז בבקשה שיוריד את הכיפה כי זאת התורה שלנו, לא התורה החדשה שניתנה ע"י חכמי ורבני המזרחי המסלפים את תורתינו הקדושה בכוונה. "אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו" הנוסח המקובל של העיקר התשיעי מבין י"ג עיקרי האמונה במניינו של הרמב"ם עוסק בנצחיות התורה. לא מוחלפת ולא מוסלפת אפילו ע"י הרשעים הארורים של כת רבני המזרחי והרפורמי!!!! ולא ע"י כת רבני הצבא השמד הכפרי והניאוף. ובפרט בימים אלו אשר הציבור החרדי ירא ד’ נתון לביזה והתעללות יומיומית, מאנשים תועים, כמו שלוחי הסתרא אחרא "הח"כים החרדים" ואנשים שמנסים לגרוף על גבינו הון וכוח פוליטי, שמנסים להוציא אותנו כבר עשרות שנים בתירוצים שונים ומשונים מעולם התורה והיראה. באמרם שאנו גלותיים, שאנו צריכים להיות עם ככל העמים, ח"ו. בימים כאלו אנו נצעק להם בכל כוחנו ‘שזאת התורה לא תהא מוחלפת’ לא משנה באיזה תקופה ותחת איזה עול ולחץ שינסו להעלות עלינו…
31
מה פתאום אין על מחילה על פגם הברית?!
יהודי | 27-05-2015 19:58
בוודאי שיש! לעולם אל תאמינו ליצר הרע שרוצה לייאש אתכם! אנו תמיד הילדים האהובים של ה'! בני מלך שעשויים מאבנים טובות! זה מה שאנו באמת. עושים ווידוי חרטה וקבלה לעתיד (גם אם זה כבר אחרי המוווווווון כשלונות. הרי באמת, אנו לא רוצים את העבירות וכל אחד יודע את זה!) ואז פשוט לשמוח באהבת ה'! מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה!
32
זרע לבטלה
אנונימי | 18-02-2019 23:05
אם נגיד אני עשיתי את החטא זרע לבטלה באי ידיעה שזה חטא ועשיתי את החטא הזה הרבה פעמים האם עושים לי מחילה וסולחים לי על החטא הזה אני לא ידעתי על החטא הזה ברגע שאמרו לי עליו הפסקתי לעשות את החטא הזה האם באמת סולחים לי על החטא הזה בשמיים