כלל ראשון בתקשורת: כלב נשך אדם – לא חדשות. אדם נשך כלב – חדשות.

כך זה בתקשורת. אבל לא במכונת הקמפיינים של השמאל, המכונה בטעות "התקשורת הישראלית".

מאז שאני זוכר את עצמי, לא עברה שנה שבה, בכנס לשכת עורכי הדין, לא דיברו בכירי מערכת המשפט על ה"איום על שלטון החוק", ועל "הצורך לחזק את עצמאותה של מערכת המשפט" מול המוני ה"בבונים" שבטעות סבורים כי העובדה שהם הרוב בעם אמורה לאפשר להם לקבוע לאן תלך מדינת ישראל. וכשזה לא היה בכנס לשכת עורכי הדין, זה היה בכנס העמותה למשפט ציבורי, או בנאום להשבעת שופטים חדשים בבית הנשיא, או בהרמת כוסית חגיגית לרגל יום ההולדת של הנביא הזורואסטרי מזדק.

בכל במה, בכל הזדמנות, מול כל מיקרופון.

כלב נשך אדם. חדשות של אתמול. פיהוק.

אבל לא בתקשורת הישראלית.

לעומת זאת, שופט בבית המשפט העליון שמותח ביקורת חריפה על חבריו לכס השיפוט, וטוען שיש טעות יסודית בהתנהלות בג"ץ – זה אירוע של פעם בעשור. או ליתר דיוק, של פעם באף-פעם.

גם כשהיא קיימת, הביקורת לרוב עדינה, מרומזת, ליודעי ח"ן, לחובבי הניואנסים. במדורי הרכילות של קהילת המשפטנים החוקתיים (והדי-מצומצמת) בישראל, עדיין זוכרים את אותה עקיצה של גרוניס כלפי נאור, שנזרקה אגב שיחה בהפסקת הקפה במלון אלמא בזכרון יעקב. הוא אמר – ותסלחו לי על הבוטות – "אני לא בטוח שהיא ציטטה נכון את עמדתי", והוסיף חיוך רווי משמעות.

האירוע נרשם בספרי ההיסטוריה של התחום כ"מסיבת הקפה של זכרון", לאחר ששני עורכי דין ותיקים שפכו את הקפה שלהם על הרצפה מרוב הלם מהבוטות.

והנה, השופט אלרון, בעודו מכהן, מותח ביקורת קשה וישירה על התנהלות חבריו לשיפוט – ועל המתרחש במסדרונות הצדק בגבעת רם.

וזה לא פותח מהדורות. לא מעלים באולפן פתוח צבר של מומחים חוקתיים שיפרשו וינתחו. כתבי המשפט לא מוקפצים לפריים-טיים.

הכול סבבה.

אבל חברים – רואים לכם. העם חכם מכם. העם חכם מכם פי 11. העם חכם מכם פי 12. העם חכם מכם פי 13.

ולכן הוא נוטש אתכם, ועובר לתקשורת לאומית – לא מתנצלת. לתקשורת שלא עוסקת כל היום בלוחמה פסיכולוגית נגד העם שלה.

העם רוצה לצרוך את המידע שלו מכלבי השמירה של הדמוקרטיה הישראלית, ולא מהפודלים של מפלגת בג"ץ ומרשת המקומונים של צלאח א-דין.

העם חכם. לצערכם.

שמחה רוטמן הוא חבר כנסת מטעם הציונות הדתית ויו"ר ועדת חוקה