יום ירושלים בסרוגים. צאו איתנו לסיור עם המדריך אביחי ברג, בעקבות קרבות הפלמ"ח בשכונת קטמון ועל מנזר סן סימון בירושלים.

מתוך מאה עשרים לוחמי הפלוגה, מאה היו פצועים או הרוגים. גלי ההסתערויות של לוחמי הכנופיות והמתנדבים העיראקים לא פסקו. התחמושת הלכה ואזלה, פקודת הנסיגה עמדה על שפתיו של המפקד. רק הידיעה כי ירושלים לא יכולה לספוג עוד מפלה אחרי שורת תבוסות ופיגועי תופת גרמה לו להסס. אליהו סלע, המכונה' רעננה', פיקד על קרב סן סימון עד לניצחו ן- שהושג במחיר גבוה.

צפו בסיור בעקבות קרבות הפלמ"ח בקטמון

אליהו סלע ('רעננה')

אליהו סלע נולד ב -1926, ולמד בבית הספר למסחר בתל אביב. בית הספר היה קרוב לים ואליהו הצעיר בילה בו שעות רבות." הייתה לי השכלה ים תיכונית'", הוא מגחך. בסיום התיכון עמדו בפניו שתי אפשרויות: השלמת תעודת בגרות או גיוס לפלמ"ח. הפלמ"ח ניצח. 

בחודש מאי 1944 הגיע אליהו לקריית ענבים. הוא גויס לפלוגה ח', פלוגה חדשה שהתארגנה סביב ירושלים. מכיוון שחוץ ממנו היו עוד ארבעה לוחמים בשם אליהו בפלוגה, קיבל את הכינוי' רעננה' על שם המושבה שבה גר– כינוי שנשאר איתו כל חייו. 

ב־ 23 באפריל 1948, שלושה שבועות לפני הכרזת המדינה, נפתח בירושלים מבצע' יבוסי' בפיקודו של יצחק שדה.

הפלמ"ח בירושלים!

למבצע יבוסי, שבו השתתפו הגדוד הרביעי והגדוד החמישי של הפלמ"ח, היו שלוש מטרות עיקריות: כיבוש הכפר נבי סמואל, ששלט על ירושלים מצפון וסיכך את הדרך למושבות נווה יעקב ועטרות; כיבוש שיח ג'ראח, כפר שחסם את הדרך להר הצופים; וכיבוש מנזר סן סימון בקטמון, ששלט על הדרך לדרום ירושלים.

היום אנחנו נספר את סיפור הקרב על סן סימון ואת סיפור המפקד שעמד בראש הקרב – 'רעננה':

הגעת הפלמ"ח לירושלים הנצורה לקראת פתיחת המבצע הייתה אירוע מרגש, מספר רעננה." האורות החלו לדלוק בבתים. אנשים יצאו החוצה כדי לראות אותנו, נשמעו קריאות ברחבי העיר: "הפלמ"ח בירושלים!'".

לאחר הכישלונות הכואבים שנחלו שני השלבים הראשונים של מבצע 'יבוסי' (כיבוש הכפר נבי סמואל וכיבוש שכונת שיח ג'ראח) השלב השלישי יצא לדרך: חטיבת פלמ"ח הראל תצא לכבוש את מנזר סן סימון.

מפקד המבצע בשטח: רעננה.

רעננה נקרא לדירת המסתור שבה היה מטהו של יצחק שדה ברחוב אוסישקין בשכונת רחביה. יצחק שדה, איזק הגדול' בלשון הבריטים, היה מבוקש על ידי הבריטים מאז ליל הגשרים' מכיוון שהיה מפקד' תנועת המרי', ונאלץ להסתתר עד ליציאתם מן הארץ. להיפגש איתו היה אירוע בסדר גודל מכונן.

"הייתי קצין המבצעים של הגדוד. להיקרא ליצחק שדה, זה כמו להיות מזומן היום לפגישה עם נשיא ארצות הברית. זה פשוט לא נתפס". יצחק שדה פתח מפה בקנה מידה של אחת למאה אלף– לא היו ברשות הצבא הצעיר מפות מפורטות יותר– הניח את אצבעו על המפה ואמר:" את זה אני רוצה שתיקחו, תקבלו 2 מרגמות שלוש צול וזה יספיק. עכשיו בואו נלך לאכול". רעננה לא הבין. האם זה כל התדרוך?" רק לאחר זמן, הבנתי את הדרך הפיקודית של יצחק שדה. הוא הוריד הוראה ונתן את ההרגשה שהוא סומך במאה אחוז שהיא תבוצע. לא יכול להיות אחרת".

מנזר סן סימון

מנזר סן סימון ניצב בראש גבעה ששלטה על דרום ירושלים. ישבו בו כ־ 300 מתנדבים עיראקיים יחד עם אנשי כנופיות בפיקודו של אברהים אבו דאיה, שהיה אחד מסגניו של עבד אל קאדר אל חוסייני. מפקד הכוחות הערביים בסביבות ירושלים. שכונת קטמון, שהמנזר עמד בליבה, ישבה על ציר מפתח שהיה נחוץ להגנת דרום העיר. כיבוש המנזר היה נחוץ כדי לפתוח את הדרך לדרום ירושלים, למנוע הגעת תגבורת של אנשי כנופיות מכיוון בית לחם וחברון, וגם כדי לסמן לפחות הצלחה משמעותית אחת שתרים את המורל של תושבי ירושלים שהיו שרויים במצור ממושך ורוחם הייתה שפופה.

״עד סן סימון", מדגיש רעננה," ירושלים ספגה כל כך הרבה אבידות". פברואר, מרץ ואפריל 1948 היו חודשים קשים בירושלים ואסון רדף אסון. המצור הלך והתהדק על העיר; בפיגוע ליד מערכת העיתון פלסטיין פוסט נהרגו ארבעה יהודים; בפיגוע נוסף ברחוב בן יהודה, שבוצע על ידי עריקים בריטיים, נהרגו 58 יהודים; בפיגוע בבניין המוסדות הלאומיים נהרגו 13 בני אדם; בשיירת הדסה נרצחו 77 נוסעים, רובם רופאים ואחיות מבית החולים; על אלה נוסף כישלון הקרב על נבי סמואל. 

רעננה ידע כי הפעם צריך לנצח ויהי מה.

המג"ד יוספל'ה טבנקין יחד עם רעננה, מפקד הכוח, החליטו שהלוחמים ייצאו מנווה שאנן (כיום אכסניית רבין בגבעת רם), וינועו לאורך הציר המוביל מנווה שאנן עד לסן סימון. בציר זה כמעט לא היו בתים ולכן קיוו שהכוח לא ייחשף. 

ניסיון ראשון לא מוצלח

ב־ 27 באפריל ההתקפה יצאה לדרך, אך היא התחילה ברגל שמאל.

 הלוחמים לא הלכו בתוואי המדויק, פגשו כוח אויב והתפתח קרב יריות. המפקדים בשטח החליטו לחזור לבסיס והפעולה נכשלה, אך ללא נפגעים. מפקד פלוגה א', אורי בן ארי, כתב לאחר מכן כי הסיבה שחזרו ללא ביצוע המשימה הייתה' טראומת נבי סמואל'- הכישלון הגדול ערער את הביטחון העצמי. כאשר המפקדים חזרו בבושת פנים ליצחק שדה, מפקד מבצע יבוסי, לספר לו על הכישלון, הוא דרש מהם לצאת שוב ולכבוש את המנזר "כמעט בכל מחיר".

לב הכיבוש

למתקפה השנייה, שיצאה כעבור יומיים ב־ 29 בחודש, יצא כוח של שתי פלוגות: פלוגה א' בפיקודו של אורי בן ארי ופלוגה ג' בפיקודו של מוטק'ה בן פורת. רעננה והלוחמים הסתערו על מתחם המנזר וכבשו אותו, בנוסף לשני מבני מגורים סמוכים שהיו חלק מהמנזר. לאחר כשעתיים המתנדבים העיראקים מלווים באנשי כנופיות, חזרו למתקפת נגד. הפעם, הפלמ"חניקים הם אלה שהיו נצורים. ההתקפות לא חדלו, והתחמושת הלכה ואזלה. בפנים המנזר המצב היה קשה. פצועים והרוגים נוספו מרגע לרגע. הקרב הלך והתעצם, וחרג מעבר לגבולות סן סימון: 

לקראת הצהריים יצאו שתי מחלקות מהגדוד החמישי של חטיבת פלמ"ח הראל לתגבר את הכוח הנצור בסן סימון. הם יצאו למנזר בתוואי שבו הלכו להתקפה אנשי הגדוד הרביעי, הצליחו להגיע כמה מאות מטרים מהמנזר– ואז התגלו על ידי הכוח הערבי. בקרב שהתפתח היו ארבעה הרוגים ופצועים רבים ובכל זאת הצליחו 16 פלמ"חניקים להגיע למנזר ולהצטרף ללוחמי הגדוד הרביעי.

בנוסף, פלוגת אנשי חי"ש מגדוד מוריה של חטיבת עציוני יצאה גם היא לכיוון המנזר והתקדמה ברגל מרחוב עזה עד שנתקלה בכוח ערבי. התפתח קרב קשה שהאט את התקדמות הכוחות לעבר המנזר. כוח אחר של החי"ש ניסה להגיע מדרום במשוריינים, אך כוחות החי"ש הצליחו להגיע למנזר רק סביב השעה חמש בערב, כשהקרב למעשה הסתיים. בינתיים המצב בפנים המנזר היה נואש." כמעט ונסוגנו", מספר רעננה. בשלב זה של מלחמת העצמאות, לנפילה בשבי אנשי הכנופיות הייתה משמעות אחת בלבד: מוות בייסורים. יחד עם תכנון הנסיגה, רעננה היה עסוק במחשבות כיצד לפגוע בפצועים קשה.

כמפקד, מה עשה רעננה במהלך הקרב כשראה שהמצב כל כך קשה?

"באמצע הקרב הלכתי לישון ל -4 דקות. זו הייתה שינה נהדרת. הלוחמים שראו אותי ישן אמרו לעצמם:' אם הוא ישן בקרב, סימן שהכל יהיה בסדר'".

הדילמה הכי גדולה שלנו הייתה– מי מקבל החלטות" מסביר רעננה," בתש"ח לא היה ברור היכן המפקד יושב. המג"דים ישבו מאחורה, לא בקרב, ואני הייתי בשטח. כשצריך לקבל החלטה– מי מקבל את ההחלטה? אבל אני כמפקד ידעתי שאני לא יכול לחזור לירושלים בלי שניצחנו". בסוף הקרב, כשלוחמי הפלמ"ח צעדו בטור דרך רחוב עזה, חלונות נפתחו ונזרקו עליהם סוכריות. ניצחנו– הדרך לדרומה של ירושלים נפתחה.

מפקד חטיבת הראל אליהו סלע, רעננה, הלך לעולמו בשנת 2017. רק אחרי מותו, בנו, תא"ל במיל' אסף סלע, העוסק בשימור מורשתו של אביו ובמורשת הפלמ"ח, מצא מסמך שמעיד כי רעננה מונה לתפקיד מפקד חטיבת הראל. הוא היה אמור לפקד על החטיבה אחרי מפקדיה הראשונים, יצחק רבין ויוספל'ה טבנקין. אולם המינוי מעולם לא יצא אל הפועל…