המכה שניחתה על חמאס בשבוע שעבר – בחיסול הצמרת הצבאית שלו – מוחמד סינוואר ושני מפקדי החטיבות (עזה ורפיח) – היא הרבה יותר גדולה מאשר רק במישור הצבאי.

קודם כל מדובר בחיסול שארית הצמרת הצבאית שנותרה לארגון, אחרי החיסולים של יחיא סינוואר ומוחמד דף לפני כחצי שנה ויותר. מוחמד סינוואר שהחליף את דף, החזיק את הארגון והיה גם ממתכנני הטבח והפעילות הצבאית של הזרוע הצבאית של חמאס. כעת במקרה של מתקפה ישראלית צפויה, אין יותר צמרת ארגון, ואין מי שינהל ויחליט על שיטות הפעולה של המחבלים בשטח.

בדומה למכה שחטף חיזבאללה בצפון, כשהצמרת הצבאית שלו (נסראללה, עאקיל, פואד שוכר ועוד) חוסלה בסדרה של תקיפות והוא נותר ללא הנהגה קיימת, מה שהוביל לכך שהארגון התפורר במתקפה הקרקעית, ולוחמי צה"ל מצאו רק חוליות פזורות שאמנם פגעו בלוחמים וגבתה מחירים, אבל בצורה מקומית. חיזבאללה כארגון צבאי התפרק והשאיר לצה"ל את דרום לבנון לתמרון מהיר, שהסתיים בניצחון צבאי.

הזרוע המדינית נוחה יותר להסכמים

אבל מעבר לכך, סינוואר האח, הוביל את הקו הקיצוני יותר, זה שמתנגד לעסקאות עם ישראל, כשהוא מטרפד הבנות להסכמי ביניים על החזרת חטופים. חיסולה של צמרת הזרוע הצבאית, משאיר את המשא ומתן לזרוע המדינית, זו שמתפנקת במלונות יוקרה בקטאר, טורקיה ושאר מדינות ערב. מדובר על חבורה מפונקת, שנהנית מהחיים הטובים מחוץ לעזה, ולכן גם קלה יותר ללחצים מצד ארה"ב באופן ישיר, או דרך הפטרוניות – קטאר, מצרים וטורקיה.

אנשי חמאס בעזה שנמצאים עכשיו במנהרות, יתקשו ללחוץ ולדרוש מההנהגה שלהם בחו"ל, מה שיכלו לדרוש קודם. בעיקר כשיתחיל התמרון והאוכלוסייה העזתית תתחיל לנוע צפונה ודרומה לפי התקדמות צה"ל, הלחץ ברחוב יכופף את המנהיגים ואלה ירצו לסיים את המערכה כשהם "מקריבים" את שאריות הזרוע הצבאית שנותרה ברצועה, כפי שישראל דרשה.

נראה אם כן כי החיסול של סינוואר ועוזריו, לא ישפיע רק על היתכנות התמרון, אלא גם יאפשר עסקה נוחה יותר לישראל ובכך יש רווח כפול.