בשבת האחרונה קראנו את פרשת אחרי מות – קדושים, בואו נשקיע רגע של מחשבה בשאלה – האם יש לנו סיכוי בכלל להיות 'קדושים'? האם מושג ה'קדושה' לא הולך ומתרחק מאיתנו?

נראה לכאורה שככל שהעולם נהיה מורכב יותר, מאתגר יותר, פרוץ יותר, כך אנו הולכים ומתרחקים מהיעד הנכסף של הקדושה. ואולי בכנות, ברגעים הללו, אפשר לבוא ולהגיד שחלילה ויתרנו על החלום והגיעה העת להבין (בצער או בפשטות) שבעולם ניו אייג'י, פרוגרסיבי, שוויתר כבר מזמן על אמות מידה מוחלטות של אמת, שמקדש את ה'אני' ואת רצונותיו הרגעיים (שלא לומר גחמותיו), שמוצף בתכנים מיניים בכל מרחב אפשרי, ודאי בשנים שאחרי ה'מהפכה המינית' כשהכל מותר אפילו "לכתחילה", אפשר לוותר על היעד ששמו 'קדושה'.

אבל השבוע הזה הוא לא רק השבוע של פרשיות אחרי מות וקדושים, אלא גם שבוע הנצח של ספירת העומר. והנצח בא ללמד אותנו שיש מושגים שאינם תלויי זמן ומקום. בדיוק כשם שנצח ישראל לא ישקר, ואנו רואים את זה שוב ושוב לנגד עיננו באופן המוחשי ממש במלחמה הזאת, כך גם תורתנו לא תהא מוחלפת.

הדבר המעניין בפרשת קדושים שעם כל כמה שהפרשה נקראת בשם הנשגב הזה שכאמור נראה לעיתים מנותק מהווית החיים שלנו, פרטי הפרטים של הפרשה, המצוות המופיעות בה – ניתנים לגמרי ליישום. זה לא אומר שהן קלות (וכידוע אף אחד לא הבטיח לנו כיהודים חיים קלים..) אבל הן נמצאות לגמרי בדיאלוג החיים שלנו: "ואהבת לרעך כמוך", לא תקום ולא תיטור, איסור אונאת גר, מורא אב ואם, ענייני גילוי עריות (כלומר עם מי מותר ועם מי אסור להתחתן, שמירת טהרת המשפחה וכן הלאה), איסור כתובת קעקע, משפט צדק, שעטנז ועוד ועוד מצוות גודשות את הפרשה החשובה הזאת ומתוות לנו את הדרך. כאילו בא בורא עולם, מדבר איתנו דרך הפרשה, ואומר לנו: היעד – קדושים תהיו. אבל כדי שלא תתייאשו מהיעד העליון והנעלה הזה, דעו לכם שהדרך אליו עוברת דרך פרטי הפרטים של המציאות: מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, הנחיות ברורות שמתוות את הדרך אל היעד הזה.

נכון. אין זה אומר שזה קל ופשוט. יש הרבה מהמורות בדרך, רגעים של נסיגות וירידות, אך נראה שהמודל אותו מציעה פרשת קדושים הוא מודל של התקדמות ותנועה מתמדת תוך הבנה שגם אם יש רגעים של נסיגה, תחושה שאולי פספסנו משהו ואנחנו לא בדיוק בדרך, תמיד אפשר 'לחשב מסלול מחדש' ולחזור לאותה חתירה המתמדת אל היעד.

ועוד דבר שנראה כי אליו רומז הרמב"ן, דברי התורה "קדושים תהיו" אינם רק ציווי אלא גם הבטחה, וכך הוא כותב על פי המדרש: "קדושים תהיו – כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים" ובמילים אחרות (לפי עניות הבנתי) הציווי הזה שהוא גם הבטחה מוטבע בDNA שלכם. זה מי שאתם – "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

נכון צריך לחתור לקראת היעד הזה, וצריך להתאמץ לעיתים כדי לגלות עד כמה מוטבע הDNA  הזה בתוכנו, אבל הכח הזה קיים ונראה כי בשנה וחצי האחרונות הולך ומתברר יותר ויותר עד כמה הוא מוטבע בתוך תוכנו, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת נועם אביב שבמכללת תלפיות; רבנית אולפנת אמנה